מנסה לראות בדרך אחרת .

מן שאלה שכזו שסובבת אותי כבר זמן מה.

האם באמת אתגעגע לשלושת השנים האלו שעברו עליי?

מצד אחד, אלה היו השנים הכי גרועות בחיי,

אך מצד שני, השנים היו חלק מאוד משמעותי (אם ניתן לומר).

?

אני פשוט משקרת לעצמי שכל כך רע לי,

אבל האמת היא שממש טוב לי.

-

'הולך אני כעת במשעול ההווה
כילד ההולך לו לאיבוד
כפות ידי הן מושטות
מבקשות את העזרה להמשיך איתך את המסע
ובצדדים הפרחים כאילו איבדו את זהותם
מחפשים עוד קרן אור שתעזור
עוד לגימה קטנה של מים ממעייני החוכמה
תביא להם את התקווה

ארים ראשי, אשא עיני אל ההרים במרחקים
וקולי ישמע כזעקה, כתפילת האדם
וליבי יקרא מאין יבוא עזרי

עובר אני כעת בין נופים חדשים
הצעדים הם נעשים כה איטיים
מה יש שם שאין פה שאל אותי עובר
מה בלב אתה שומר
קשיש העיר כשעל גבו מונח כל עברו
מביט סביב ומחפש את עולמו
כשהווה כל כך קשה
לא אומר דבר, ארים ראשי אל המחר'