בדילוגים שבין הכאב לשמחה אני הבנתי שאין מה לעשות כנגד לזה.

שיחת טלפון מוזרה

שגרמה לי לחשוב

איפה אני הייתי בכל הסיפור?

רגע של שקט

להפנים ולהבין

שזה נגמר

כבר לא היה לה טעם לחיות.

לצד צלילי הגיטרות,

בין חיוך למבט,

לצאת מהרעש

לקחת גיטרה אחת

ולנגן.

לשבת על מדרגה

לחכות ביחד.

2 דקות שכ"כ אהבתי אתמול.

אל מלא רחמים

בתוך הראש צורם

לחבק,לעזור

לעודד,לחזור.

לבכות ולהסתכל,

לשתוק ולהתפלל.

בדילוגים שבין הכאב לשמחה אני הבנתי שאין מה לעשות כנגד לזה.

נמרחתי על הקיר,

הראש הסתובב לי וכל מה שרציתי לעשות באותו הרגע,

זה להקיא.

בקבוק ביד אחת,סיגריה ביד השניה,

מסתכלת במעורפל

על חתול מת בכביש.

הכל כבר עלה לי למעלה

טעם מר בפה.

פתאום הרגשתי מן חבטה חזקה בראש.

התעוררתי

מסונוורת כולי מהאור שמבעד לחלון.

ממולי יושב אדם,

מסתכל עלי בחיוך,

אם לא הייתה לי בחילה,

הייתי כבר מזמן מחטיפה לו אגרוף.

הוא נתן לי מים,

שתקתי.

לגמתי מהכוס,אמרתי "תודה" וקמתי לצאת החוצה,לחזור הביתה.

הוא עצר בעדי,

ואמר "חכי רגע",

"מה אתה רוצה ממני?" שאלתי,

"את האמת" הוא ענה.

לא הבנתי על מה הוא מדבר,

הדפתי אותו מעלי והתחלתי לרדת במדרגות.

פתחתי את הדלת,

ואז הבנתי.

אם יש קו אדום-הם חצו אותו.

כראה שאני לא מסבירה את עצמי טוב-

ובגלל זה אתם לא מבינים אותי

וחושבים שאני נגדכם,

שאכלתי את השקרים האלה.

אבל אני לא.

אני אציג מולכם את הדעה שלי היום בערב,

ברורה ומובנת,מודפסת על דף.

כי בשיחה הקצרה הזאת שהייתה,

הרגשתי שנוצרה תהום כ"כ גדולה

שנבעה מאי הבנה מוחלטת.

ואז את תראי שאני לצדכם-לצידנו.

ללכת עם ראש בקיר זה לא אותו הדבר כמו ללכת ראש בראש.

ללכת עם ראש בקיר-לא להתמודד.

ללכת ראש בראש-להתמודד עם הצד השני.

אולי את זה בעצם את לא מבינה.

יש מצב מאוד גדול שאת בכלל לא קוראת פה אבל,

רק דבר אחד אני חייבת לכתוב:

לקום וללכת זה לא פתרון.