אני נמנע מקלישאות אבל לפעמים אני מרגיש כאילו הביטוי "שמש בכיסים" זה בעצם רק בגלל שאני יודע שבכיס יש לי תמונה שלך.
שמש,
את לוקחת פיסות של עצבות וצובעת אותם בצבעים חמים וככה החור שסביב בית החזה שלי מתמלא בבת אחת באינספור הזיות בהם אני מאושר. את ההזייה היפה ביותר. אני מרגיש איך האוויר שמאחורי העיניים ובחלל הפה נשאב ממני בבת אחת כשהשם שלך נזרק ככה. אני מנסה לתפוס אותו בכף היד שלי אבל את חמקמקה וכל מה שאני יכול לעשות זה לכתוב שאני שלך
כי אני לא מרגיש שאת שלי כי את
שמש,
כי כשיורד גשם אני יורק החוצה מליון חרטות על המקומות בהם לא צעדתי או השבילים שבחרתי לא לקחת, ואת רק מחליקה את האצבעות שלך דרך השיער שלי בחינניות בלתי נשלטת. אני מרגיש כאילו אין לי שליטה בבת אחת כי את מקסימה מדי
מקרינה מדי את
שמש,
את יכולה כל כך בקלות לקחת לי את הדמעות, ריס אחר ריס, למשוך את הכל ולאגור למלאי של משאלות שמחכות להתבקש, הייתיגם נותן לך כי
בבקשה, קחי הכל
רק אל תקחי את עצמך ממני כי אני זקוק לך כדי לגדול
בבלוג זה
בכל הבלוגים
