"ברח" היא צעקה כאשר השומרים רודפים גם אחריה .
היא והוא חיו בכפר עם חוקים נוקשים ביותר יציאה
מהכפר היתה אסורה בהחלט המנהיג היה אכזר וחוץ
מעצמו לא ריחם על אף אחד , הם חיו תחת פיקוח נוקשה
וקפדני כאשר כל יום הם עובדים כ-13 שעות . היה קשה לחיות כך.
"ניפגש ליד האבן שלנו" שוב צעקה כאשר הנוף סביבה
השתנה והפך להררי . היא התחבאה מאחורי גבעה
שבנויה מאבנים התישבה על האדמה כדי להסדיר את נישמתה .
קול צעדים נשמע , ונעלם בפיתאומיות בדיוק כמו שהופיע.
היא הציצה מקצה הגבעה לאט ובשקט כך שלא יראו אותה
וראתה איך השומרים חוזרים על צעדיהם חזרה לכפר.
הסיבה שבגללה היא והוא החליטו לצאת מהכפר היא
השמועה שהסתובבה , הכפר הסמוך לכפרם הותקף
אף אחד לא ידע מי עשה זאת ידעו רק שלא נשאר אף אחד
חי ,בכפר זה חי אח שלו . ובזמן שהיא הרהרה עליו היא
התקרבה לאבן "שלהם"האבן בה נשבעו אחד לשני לאהוב
אחד את השני לנצח ולא משנה מה יקרה .
הנה היא התקרבה אל האבן אך לא ראתה אותו שם ...
"לאן הוא הלך אם לא לפה ?" תהתה , אך עכשיו הפאניקה
התעוררה ופתאום הפחד תקף אותה ....
והשאלה שהופיע במוחה "ואם קרה לו משהו ?!"
*קחי את עצמיך בידיים ! * היא פקדה על עצמה .
* עכשיו אם נחשוב בהיגיון .... לאן הוא יכול היה כבר
ללכת .....*
*כן !!! זהו זה ! הוא הלך לכפר שהושמד !*
במחשבה זו היא פנתה לכיוון צפון והתקדמה לכיוון הכפר .
בעמק שלפני הכפר , על הדרך היו זרוקות גופות חסרות חיים
במיוחד של גברים שכנראה יצאו להגן על הכפר ...ופגשו את האויב
בעמק . על קירות האבן היו סימני דם שהותז עליהם במהלך הקרב .
היא התקדמה לאט מנסה להתעלם מהמראה הזוועתי שהיה לפניה .
בינתיים מספיק אני עובדת על ההמשך ......