אני אשמה ואני לא מפסיקה אני לא מצליחה להפסיק..

כמו שאתה מכור לסמים ואתה דוקר ודוקר תצמך אתה ידע שזה רע ואתה לא מפסיק..

ואם אתה רוצה אתה לא יכול.. פשוט לא.. זה מגיע לבד הרגע הזה בלי שתרצה וזה קורה.. נפלט.

וזהו כבר אין לי כח לאף אחד.. אבל באמת לאף אחד.. ולא להלחם על כלום ולא לעשות כלום..זה ככה..אז שיהיה..

ואיבדתי תאמון של ההורים שלי בי לגמרי...

והדבר היחידי שחיכיתי לו בחור הזה שזה הפסטיבל אני כבר לא אהיה בו..

טוב מילא לא בא לי שיראו אותי..אז מה זה משנה בכלל.