לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


"הייתי ודאי בן שלוש כשראיתי את גברת רוזה לראשונה. לפני כן אין זיכרון, וחיים באי-ידיעה. מאי-הידיעה נפטרתי בגיל שלוש או ארבע, ולפעמים אני מצטער על כך." - "כל החיים לפניו" רומן גארי

Avatarכינוי: 

בת: 33



מצב רוח כרגע:



מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוגוסט 2009    >>
אבגדהוש
      1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
3031     

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
8/2009

זה לא קל...


 

את כל הזמן בוכה שאין לך ילד
והפרחים אצלך בגן
הם רק נובלים
והזמן שלך הוא רץ ממש כמו ילד
ויש לו כוח
הוא מושך
אבל בגילך

זה לא קל
מישהו קם וחותך הוא הולך
לא קל, תודי את פוחדת
כמה רצית להמשיך ואמרת חבל
זה לא קל

את פותחת את הראש עם איזה ספר
ומחברת את המילים לדמיונות
הפסיכולוג שלך אומר
שאין לך בעיות עם קשר,
אבל גם ככה הוא הולך
זה לא בשבילך

זה לא קל מישהו קם
והולך הוא חותך זה לא קל
תודי את פוחדת זה לא קל
כמה רצית להבין ואמרת חבל
זה לא קל

יש משהו באוויר ואת משערת
שזהו חלק
מהיופי של הסוף
והחלום שלך
לקראת אמצע הסרט
אז את יוצאת להפסקה
ואת מחכה

זה לא קל
מישהו קם וחותך הוא הולך
לא קל, תודי את פוחדת
כמה רצית להפיל ואמרת חבל
זה לא קל

[היהודים]

 

זה לא קל,

אני עייפה ומותשת ולא מוכנה לשנה נוספת

השנה האחרונה שלי הגיעה ואני מבועתת מהסוף

אני מרגישה את הסוף מגיע

ואני מודה שאני שונאת פרידות

ומנסה להימנע מהם

יש לי שאיפות

יש לי חלומות

אבל אחרי השנה הזאת

אני לבד,

אני יוצאת לעולם שבו לא הכל בטוח

עולם שיצא לי קצת להכיר

ואני לא יכולה להגיד שנהנתי

אהבתי את זה שלא הייתי לבד

זה דבר אחד שרואים את חברים שלך כל יום אבל מה יהיה כשכולנו נפנה לדרך אחרת

אני מפחדת מהבדידות ועד שסוף סוף הסתדרתי אני לא רוצה לצאת מזה

ומצד שני,

אני מותשת מבית ספר

אני נתתי את כל כולי בשנה שעברה וכשזה נגמרה לקח לי הרבה מאוד זמן לחזור לעצמי

עדיין קשה לי לישון בשקט

הסביבה הזאת מלחיצה

היא מעיקה והיא דוחקת אותי לפינה

אני לא מוכנה לוותר אבל אני שוברת את עצמי ונשארת מותשת ועייפה

אני השקעתי ואני יכולה להגיד בלב שלם שאני מרגישה שעשיתי את כל מה שיכולתי ושאני מרוצה מהתוצאה

אבל האם זה שווה את זה

ומצד שני, זה קשה יותר לדעת שלא עשית מספיק

הייתי שם...

ואני יכולה להגיד שלא התחרטתי על שום רגע במה שעשיתי

אבל בכל לילה הפחדים והחרדות עולות ואני מתחילה לחשוש,

אני מתחילה לשנוא כל רגע, כל שנייה...

השגתי הרבה בשנתיים האחרונות,

ואני גם גורמת להורים להתגאות ומראה להם שאני רצינית,

מה שגורם לי להתגאות בעצמי ולהרשות לעצמי לשאוף

כל הדלתות שאני רוצה פתוחות בפניי,

ואני אוכל לעשות כל מה שארצה, לפחות אני רוצה להאמין, לפחות אני שואפת לכך

יש לי תמיכה בבית ותמיכה מחברים אבל אני עדיין מרגישה ילדה ומצד אחד מתרגשת מהדף חדש שיפתח בעוד שנה בדיוק, ומצד שני אני מפחדת מהלא נודע

אני רוצה לחשוב שיהיה טוב,אני רוצה להאמין בזה..

 

אבל בסופו של דבר, זה לא קל...

ליר

נכתב על ידי , 25/8/2009 12:12  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





2,052
הבלוג משוייך לקטגוריות: נוער נוער נוער , מגיל 14 עד 18 , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לLir אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Lir ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2026 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)