איך מתחילים לכתוב משו

שלא יודעים מה רוצים בכלל?

אני לא יודעת מה אני רוצה לכתוב

אני לא יודעת מה אני רוצה בכלל בחיים שלי יותר.

פעם היו לי עקרונות. מטרות. היום כלום. הכל נמחק, כאילו בכלל לא היה.

היו לי חברים. וויתרתי עליהם בגלל גמחות של אחרים. לפעמים גם שלי.

כי הם לא היו חברים אמיתיים?

או שסתם בתקופה האחרונה הם לא התנהגו באופן חברי...

ברור שיש הבדל. ענק.

אם הם לא חברים אמיתים - אני מצדיקה את ההתנהגות שלי.

אם הייתה להם תקופה לא משו והם התנהגו כמו טמבלים אולי אני זו שהייתי צריכה קצת יותר להתאמץ.

ומה אם זה בכלל האהבה, אהבה גדולה יותר מסתם רגשי ידידות, שמבקשת שאני אעזוב אחד מהחברים הטובים שלי?

אז זה מוצדק?

לימדו אותי לא להתחרט על שום דבר שאני עושה בחיים. גם אולי ואם הייתי יכולה לעשות דברים אחרת ואולי היה יוצא טוב יותר. לא צריך לחשוב על זה בכלל.

צריך להסתכל בהווה ולחשוב "ואו, אחרי כל מה שעברתי, וכל מה שהיה, וכל הבחירות שעשיתי הגעתי לפה"

אבל אם "הפה" שלי הוא בכלל לא מקום טוב?

אולי ההווה שלי הוא מקום רע שצריך לשנות מהר.

צריך לזוז מהר.

צריך להחליט לפעול בדרך שונה ורצוי כמה שיותר מהר כדי להיות בהווה טוב יותר. או טוב בכללי.

יש לי כל כך הרבה שאלות, אבל לא לכם, לעצמי. חוץ ממני אף אחד אחר לא יוכל לענות לי אליהן. אבל אני לא יודעת מאיפה להתחיל אפילו.

אני יודעת שאם היו נותנים לי הזדמנות שניה הייתי משנה כמה דברים, כמה החלטות, פניות, שלקחתי.

אבל בתכלס, לא מצטערת ומתחרטת אפילו על דבר אחד שעשיתי.

טוב בעצם, רק אחד.

דבר אחד

בנאדם אחד.

אני לא מצטערת על ההחלטה שלקחתי. ואו, ממש לא! זה הדבר הכי טוב ומוצלח שסוף סוף הצלחתי לעשות

אבל הדרך שלי לא הייתה טובה.

ועל זה אני מצטערת

ועל זה אני רוצה לבקש סליחה.

ואת זה אני הרגשתי ממש בימים האחרונים על בשרי ואני מבינה כמה טעיתי שפעלתי ככה.

אז אני מניחה שהוא לא יקרא את זה, אבל אני באמת, באמת באמת, מצטערת מכל הלב. אני לא יודעת איך להביע חרטה עמוקה כל כך כמו שאני מרגישה.

ואולי אני בכלל פועלת ממניעים אנוכיים?

אני אומרת לו סליחה כדי להרגיש טוב עם עצמי. כדי שאלוהים יראה שאני מצטערת ולא יגרום לי להרגיש את זה עד הסוף?

אני אגואיסטית?

בעצם כל אחד אגואיסט בסופו של יום, אבל מה קורה שעוד בנאדם נכנס לך לנשמה, והופך להיות חלק ממך?

איך קוראים לזה?

אתה עדין אגואיסט, אבל בגלל שהוא חלק ממך אתה תדאג לו בדיוק כמו לעצמך. ולא תצטרך שום סיבה מיוחד כדי לדאוג לו, בדיוק כמו שהיית פועל אם זה היית אתה.

אבל זה כבר משו אחר, האוגואיזם הזה פונה רק לאדם בנאדם שחוה, ואני מקווה בשבילו, עדין חווה, אהבה אמיתית וכנה שאין לה תחליף.

אם איבדתם אהבה כנראה שהיא לא תחזור, חיקוי מסוים כן, סיפוק מסוים כן, אבל לא אהבה.

בגלל זה אני לא מאמינה ב"האהבה הראשונה" אני מאמינה ב"אהבה היחידה"

זה שתי נשמות בעולם שמתאימות אחת לשניה, בדיוק בדיוק.

כמו ד.נ.א של תאומים זהים.

בדיוק בדיוק.

יש אנשים שמכירים את האהבה שלהם בגיל צעיר. אבל השאלה אם הם חכמים מספיק כדי לשמור עליה?

יש כאלה שמכירים בשלב יותר מתקדם של החיים.

ויש כאלה שלא יפגשו לעולם.

השאלה פה איך שומרים עליה? איך יודעים שזה זה, זה זה?

אני ידעתי.

אני ידעתי ברגע שנכנסתי לאוהל.

אני ידעתי ברגע שהסתכלתי לו בעיניים.

אני ידעתי ברגע שעצמתי את העינים שלי ושחכתי שיש עוד עולם בחוץ ונישקתי אותו.

אני ידעתי ברגע שנרדמנו ביחד, ולא רציתי אפילו לרגע שהוא יעזוב ויפסיק לגעת בי לעולם.

ידעתי. הרגשתי. אז למה בהתחלה היה לי כל כך קשה לעזוב את ההוא?

טוב זה השאלה שהכי קל לי לענות עליה. אני לא אוהבת שינויים. אבל ידעתי שזה הדבר הנכון לעשות.

איך אני אשמור על זה עכשיו אבל?

אם שבוע אני פה בלעדיו. הוא שמה, ואני פה. ולו קשה, הוא אמר ואני יודעת שזה ככה, שומעים את זה כשהוא מהסס להגיד לי דברים. ואני יודעת שהוא אוהב אותי, ואני יודעת שאני אוהבת אותו.

אז למה כל כך קשה לי לעזוב לשבוע. פשוט לתת לו קצת לשכוח מכל הלחץ שפה?

כי אני פה. ולי לחוץ.

טוב גם זו לא הייתה שאלה כל כך קשה לא?

אני מנסה באמת. למה אני כל כך קשה אליו? כי אולי אם אני אכעס אני אשכח מהגעגועים שאוכלים אותי?

לא. אולי בעצם כן.

בכל מקרה, סטיתי נורא מהנושא.

מה עם האהבה. מצאתי אותה. אני בטוחה שזו היא. מה עכשיו.

עד ה"אושר והעושר" שלנו יש עוד זמן. בינתים צריך לבנות חיים.

איך אפשר להשקיע באהבה, לימודים, עבודה, משפחה, חברים, ועוד דברים מעבר?

מה האיזון פה?

אם אני אשקיע יותר בדברים אחרים, שחשובים לי להמשך החיים, האהבה לא תדעך?

הרי כולם צריכים השכלה, ובלי כסף בוא נודע, למרות שזה לא הכל בחיים, זה חלק חשוב. איך משלבים הכל ביחד.

אחרי שמוצאים את "האהבה היחידה והאמיתית" (חשוב לציין אמיתית) אי אפשר פשוט להגיד "טוב אני אוהבת אותו, הוא אוהב אותי, זהו" צריך להשקיע, לתת מהעצמך, באמת לאהוב, ולדעת להראות את האהבה, לדעת להתחשב, לדעת לגעת, לדעת לתת, לדעת לקבל, לדעת להקשיב, לדעת להוציא הכל בפני האהבה שלכם, בלי סודות. סודות מביאים לריבים.

אתם יודעים מה. נראלי השעה הרגה לי את המוח ואני חפרתי לכם את הצורה.

הלוואי והייתי יכולה להראות לו את זה..........

אני צריכה להפסיק לבכות כל לילה מחדש, רק כי הוא לא פה לכמה ימים, להפך, אני צריכה לשמוח כי מצאתי את האהבה שלי.

האמיתית, והיחידה בכל העולם. ואני צריכה לשמוח כי הוא לא מתבייש לצעוק ולהראות לעולם את האהבה שלנו! ואני צריכה לשמוח כי הוא מתגעגע אלי! ואני צריכה לשמוח כי הוא כל יום רק מחכה לשמוע את הקול שלי בטלפון! ואני צריכה לשמוח כי כל יום שעובר ככה הוא רוצה לחזור יותר!

~נשימה עמוקה, מנגבת דמעה אחרונה~

לילה טוב :)

איתי, אתה אהוב ליבי.

אני אוהבת אותך, אתה אני, ואני שלך. 3>