טובבב נתחיל!!!!!!>>>>

יום ראשון, השעה 2 בצהריים...

אני מהלכת לי ברחבי תחנה מרכזית באילת סוקרת בעיניי את המקום ומחפשת את אשר חשקו עייני...

לפתע שמתי לב לדבר גדול וירוק עם גלגלים..ליבי ניתמלא אושר!.כן,זה היה קו394 לכיוון ת"א שחיכה שאני יעלה עליו, הוא חייך אליי ואני אליו..שנינו חיכינו לרגע שהוא יתחיל לסוע ונגיע ביחד ליעד המובטח.

שמתי ת'מזוודה בתא מטען,ועלתי על האוטובוס בדרך אל הלא נודע...

טוב נו, היעד היה הוד השרון..אבל רציתי להרגיש את הניצחיות של אותו רגע.

הנסיעה עברה בשלום.בזכות שלוש ילדים שכל הדרך זימרו לי באוזן 'הקווע קווע של הדוסים'

ובזכות זאת שישבה לידי שפשוט נהנת לספר לי את קורות חייה.

הגעתי בשלום לתחנה מרכזית ת"א שם ערכו בדיקה יסודית בכל חלקי גופי כדי לגלות האם מסתתר בגופי סוג של חומר נפץ מסוג כלשהו.

אחרי שהם הבינו שאני לא ערביה שרוצה להתפוצץ! כבר היתי מוטשת.חיפשתי מקום לנוח בוא..המשכתי ברציפים עד שראיתי את הקו המיועד 641 שחיכה רק שאני ישב בנינוחות באחת המושבים ויסע למחוז חפצי.וכך היה..

לאחר חצי שעה ארוכה ירדתי בתחנה המיועדת..רמתיים..

התהלכתי ועברתי בסוג של התנשאות את 'סביך השרון' ששם אחד המוכרים צעק לעברי 'גברתי, גברתי. אולי סביך על הדרך?' הסתובבתי אליו  כשהמזוודה מוחזקת בידי..חייכתי חיוך עדין ואמרתי 'לא תודה'

ואז כמו סהרורית מרחפת טיפה מעל פני האדם עשיתי את דרכי לביתה של דנית.דודתי.

הגעתי..היו שם כמה חברות שלה שישר קפצו עליי 'ליאת כמה זמן לא ראינו אותך!!(בוםםםם!)נפלה המזוודה.'תראי תראי את העגיל בלשון,יוו איזה חזקה את!'

אך ראשי לא היה איתם....הוא רצה להיות במקום אחר...על הכרית!
אך זה לא היה אפשרי..הרעש והדיבורים(בין אם הם היו איתי ובין אם לא)הפריעו למנוחתי.

לכן התישבתי בסלון וראיתי בוב ספוג.

אחרי כמה זמן קיבלתי טלפון שדרש מני 'ליאת רדי למטה אני יחושב כאן עם שירה' זה היה איתמר...

כמובן שירדתי..אם היה מישו שהתגעגעתי אליו זה היה איתמר.

חיבוק גדולה,נשיקה מהירה,והישחה זרמה לה.

באיזה שהוא שלב עלינו לבית.

ואז נופר שהיתה בריב עם איתמר החליטה 'שכל עוד הוא שם היא הולכת הביתה' ואם היו נותנים לה ללכת היא לא היתה מדברת עם דנית.אחרי כמה וויכוחים שאיתמר שומע אותם מהסלון הוא החליט ללכת.

דיי היתי בשוק לא הבנתי איך ילדים בכיתה יב' מתנהגים ככה...אפילו אצלינו שאנחנו בכיתה י' לא מתנהגים ככה!!כאילו מי שלא מדבר עם מישו לא חייב להתיחס אליו ולא כל העולם צריך לריב איתו בגלל זה.

החלטתי לרדת לשבת איתו..כי זה היה מצב לא נעים..

אחרי כמה זמן עליתי שוב כדי לבדוק מה קורה..וגם הוא עלה וישב איתי בחדר של בנדוד שלי.

ואז דנית שרפה את השיר...פתאום ראינו אש וגופרית עולה מהסיר....זה היה מאוד מלחיץ באותו אך גם מצחיק..כל הבית התמלא עשן.ובת דודתי ההיסטרית העיפה את כולם מהבית..בטענה שנמות מהעשן.

ירדנו למטה.בזמן שהיא מצילה את המטבח.

עשיתי שחנ"ש עם איתמר.

הוא רק היה אוזן קשבת..לא כ"כ הגיב.

אחרי כמה זמן ביסרו לנו שאפשר ורצוי לחזור הביתה..אך לאיתמר לא היה כוח.לכן העדיף ללכת הביתה...ניפרדנו יפה והוא הלך לדרכו.

עליתי למעלה..ושם היו חגיגות...השיתה ניפתחה הרדבולים הוזרמו לשולחן וכל אחד לקח כמה וודקה וכמה רדבול שהתחשק לו.

שתיתי משו כמו חמש שותים מעורבבים שהיו מחולקים לשתי כוסות ארוכות.

אך העייפות והאוכל שאכלתי לפני והוודקה לא התערבבו טוב,לכן היו לי כאבי בטן וראש,הלכתי לנסות לנוח..לא הצלחתי...היו לי יריקות של קיא אך לא הקאתי..פתאום אני שומעת 'הודעה' התבוננתי בא וראיתי שזו בתאל שמבסרת לי שעוד שתי דקות היא למטה ושאני יבוא לקחת אותה.

קמתי מהמיטה מקושי רב וכלי היתי מסטולה..הודעתי לאן אני הולכת וירדתי לכיוון הגן שמשם היתי צריכה לקחת אותה.

לא עברו מספר דקות ואני שומעת מאחורי 'ליאתת!!!!!!!!!!!!!!' הסתובבתי, ראיתי היתה מטושטשת לכן לא ראיתי מי רצה לעברי וקופצת עליי אחרי ששמעתי 'יווו איך התגעגעתי אלייךך!' קלטתי שזאת בתאל.

הלכנו לביתה של דודתי..שם ישבנו כ20 דקות על המחשב עד שכולם נישפכו...וגם אני..לא יכולתי לסבול את עצמי יותר..ונירדמתי.

המשך יבוא:):):):):):):)

זה היה ב30 ל9 במומולדת..:)

באהבה,ליאת.

תגיבו כפרות:)