זה כ''כ עצוב... שעברתי מקצה אחד לקצה שני שרבתי עם ההורים עם המדריכים עם אחי רק בשביל להגיע למצב כזה!?
אני כבר לא יודעת מה לחשוב
גאד דאמ איך שהידיים שלי רועדות..איך שאני מרגישה שאני נחנקת מדמעות כרגע איך זה שתמיד אבל תמיד אני נופלת על מניאקים?!
איך!?
למה מגיע לי כל זה?... בהתחלה חשבתי שצד אחד בסדר עד שגיליתי שהוא בעצם זה שעשה את הרוב..=[
מה עשיתי רע?
ואם אני כ''כ שונאת אותו עכשיו אז למה עדיין יש לי דמעות?
תגיד לי אתה.. מה עשיתי לא בסדר? פגעתי בך? אמרתי משהו לא טוב? הלכתי עם מישהו אחר?
אולי אני לא בסדר שהיית צריך ככה ללכת..
יש לי מין דקירות כאלו בלב...יש רק מישהו אחד שאני רוצה לראות עכשיו... **מורירורי ***
היחיד שלא יפגע בי זה ששואל עליי ובאמת אכפת לו ממני זה שתמיד אומר לי מה לעשות וצודק..
(אני כ''כ צריכה חיבוק עכשיו ממישהו ):(
התאכזבתי..
ה' אני רוצה שתראה לי את הדרך.. מה נכון ומה לא.. מה לעשות אני כבר כ''כ מבולבלת אין לי מצב רוח התקופה הזאת היא אחת הגרועות היו לי
=[[
יום ראשון..:( נורא כואב לחזור לפנימיה אבל אין ברירה.. ואני לא עוזבת את הבצפר בשביל אף מניאק..
אני נשארת כמו ילדה גדולה..
רק פחדנים עוזבים ||
מורי אני מתגעגעת:'(
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
