התקופה האחרונה שלי הייתה המוזרה ביותר. חוויתי דברים משמחים, עצובים, מוזרים...
אני לא יודעת למה, אבל אני נזכרת בעבר ומגלה שהוא עדיין איכשהו משפיע עליי.
אני נזכרת בהרבה שטויות שהייתי עושה. אני נזכרת עד כמה ילדותית הייתי.
והכל מוזר לי כ"כ \:
אני אפילו לא יודעת איך להסביר את עצמי...
אתמול או שלשום (אהה כן אני גם מתחילה לשכוח מה אני עושה בכל יום ויום ומתבלבלת בימים) הייתי אצל סוניה וישנתי אצלה עם אופיר(הכפרע) וראינו תמונות של סוניה כשהיא הייתה קטנה. ופתאום ראיתי תמונה של מישהו ששתינו הכרנו והוא התאבד. פתאום נזכרתי בכל מיני דברים מהעבר..איך שהוא היה מבקר אותנו ואיך שהוא היה מלמד אותי לנגן בגיטרה, או לפחות ניסה. הוא היה ממציא שירים וכשהיה בא אלינו הוא תמיד היה משמיע את היצירות שלו.
נזכרתי איך הוא היה מדבר,צוחק,מספר ומקשיב...
נזכרתי שכשסבתא סיפרה לי שהוא מת הייתי בשוק.
ודוד שלי בכלל...כמה הוא בכה...אני לא יכולה אפילו לתאר לעצמי מה הוא הרגיש.
אוףף זהו לא רוצה יותר להיזכר.
אני שונאת להיזכר בדברים עצובים ולהתחיל לחשוב "מה היה קורה אם.." ואז שוב להגיע למסקנה שאין מה לעשות עם העבר ואי אפשר לשנות אותו ולהתייסר וכל זה.
אבל בסופו של דבר, בלי עבר, אין עתיד.
מטעויות לומדים.
יאללה עכשיו לבת גלים, לשכוח מהצרות ולהינות מהחיים D:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: