לא יצא לי לדבר על מה שאני עושה בזמן האחרון בבלוג,
אז אני אסכם את זה בקיצור-
מה שאני עושה בזמן האחרון זה לאכול.
8 ארוחות ביום, 10 ארוחות, 200 ארוחות ביום.
ואני נשארת עם בחילה ואיכס,
אני יודעת למה זה אני אנמית טיפשה שלא לוקחת את הכדורים שלה,
ואנמי טיפש, כשאין לו את הכדורים שלו אוכל כמו אבי ביטר אחרי חודשיים בהשרדות.
וזה זה, אבל לא רק...
אוכל, כמו כל התמכרות,
בדיוק כמו סיגריות, סמים, אלכוהול, סטוצים, שופינג,
הנאה של רגע שמשאירה אותך כועסת על עצמך,
נשארת עם איזו מזכרת קטנה לטעויות שעשית:,
כרס קטנה, הנג אובר, ריאות שחורות או חולצה שבבית גילית שבכלל לא יפה כמו שהמוכרת אמרה לך שתהיה..
למה אנחנו כאלה חלשים? למה אנחנו נופלים לשטויות האלה?..
אלה הדוגמאות שבחרתי לתת אבל זה בהכל,
זה בצחוק של הקהל שמנפח אותך כשאת על במה ומפוצץ את הבלון כשאת צריכה לרדת ממנה,
או ברכבת הרים מהירה שאחריה לא נשאר לך כלום חוץ מסחרחורת וקצת פחות כסף.
למה בכל זאת עושים את זה?..
אולי כי סיגריה, או הרואין, או עוגיות שוקולד, או תיק מזארה,
לא מעבירים עלייך ביקורת,הם לא הולכים לשום מקום, הם תמיד שם במקום שהשארת אותם, מנחמים לחצי שנייה,
ושהם לא לידך אתה רואה אותם מולך בפרסומות, שמזכירות כמה אתה צריך אותם.
אני לא אומרת "אל תעשו", זה יהיה צבוע כי..
מחר אני לא יראה טלויזיה? אני לא אטחן סוכר, ממתקים וכל דבר נחמד?..
אני אפסיק לקנות בגדים, תיקים ונעליים שאני לא צריכה?
כנראה שלא.
אני רק רוצה שאתם ואני נהיה מודעים לזה שזה מה שאנחנו עושים,
מאכילים את עצמנו לרגע בדבר שעושה לנו טוב, למרות שברור לנו שבעוד רגע נכעס על עצמנו.
לילה טוב,
וסליחה על העומק והדיכי,
גל.