אין כבר סוסים לבנים ויפייפיות ליד דלתי...
אפילו המצפון יותר בהיר מהשמיים שמשתקפים לי בשירותים |
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מאי 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | 1 | 2 | | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | | 31 | | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 5/2009
הרגשה נפלאה.
חוסר יציבות על הקרקע,
הרבה עומס,
הרבה נשיקות,
הרבה חיבה,
הרבה מהכל.
והכל מקצת.
וקצת מכלום.
וכלום מהכל.
ובקיצור ולעניין.
טוב לי-
טוב לי איתו,
טוב לי ביחד,
טוב לי המיטה שאנו ישנים בה כל לילה,
טוב לי שהוא מעיר אותי בנשיקה,
וטוב לו איתי.
ושניים ביחד זה תמיד יותר מציאותי.
| |
ואני
ואני שומעת הרבה רעשים,
וזה מצלצל טוב.
ואני שומעת הרבה אנשים,
וזה מצלצל.
ואני שומעת הרבה.
וזה נחלש.
ואני שומעת.
אבל לא מקשיבה.
ואני כועסת אבל לא בוכה.
ואני עצבנית שרגע אין מנוס או מנוחה.
ואני חושבת רק על עצמי ואולי לא רק ,
ואולי בכלל לא.
ואני.
אני מרגישה נורא,
בתוך גלולה אחת של צרה,
שבלעתי אותה בלי להעצר לשניה,
ובלי לחשוב על אותה נקודה.
אותה נקודה בחיי בה הפנו לי את הגב,
ואל הלב שלי הבקבוק נשלף,
וברגע אחד כה קצר ומונוטוני,
השניות , הדקות נהפכו לשלוליות אפורות.
אפורות לחודש, אולי אפילו לשנה וחצי.
אבל הם עדיין היו אפורות.
אז אולי אותו רגע של מבט חמים וחודר,
שאמר לי לא להעצר ,
ולוותר ולומר אנסה,
אולי אותו רגע,
מחזיר אותי להיסוס אחר.
לילה.
ללא שינה.
| |
|  כינוי:
בת: 34 |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
