"לחיות זה אחד הדברים הנדירים ביותר. רוב האנשים פשוט קיימים"

עד אתמול זה לא היה נתפס לי בכלל, גם כשהוא התחיל לאסוף את התיק.

היום זה הגיע, היום לקחו לי אותו. היום הבנתי שזהו, אני בקושי יראה אותו. שונאת אוטובוסים אדומים.

הראש מודע לזה שהוא יהיה פה בעוד כמה ימים...אבל הלב לא מצליח להתנחם בזה.

ואצלי הלב שולט כניראה כי הדמעות לא מפסיקות. ידעתי שככה יהיה, אני פשוט בן אדם שביר מאוד עם אופי שנראה מבחוץ עוצמתי אבל מבפנים מכשיל.

אני באמת מנסה רק לחשוב חיובי, עם דמעה שצצה לה בעקבות המחשבות החיוביות..אבל עדיין..

הרי לא לכל אחת יש חייל שחושב עליה ומחכה לסוף שבוע להביא לה את החיבוק הכי חם וחזק שיש לו.

אני רק מתפללת כרגע שהוא יחזור כמה שיותר מהר בריא ושלם.

ומקווה שיגייסו אותו בבסיס נורמאלי בבאר שבע או בסביבה עם יומיות או לפחות שבוע-שבוע.

עבר יום אחד. נשארו עוד 3. אני יעבור אותם רק בשבילו.

אני באמת לא צריכה שום דבר יותר בחיים האלה, קיבלתי את המתנה הכי טובה ואני מסתפקת בה...

לא צריכה כלום רק שיחזירו לי אותו כמה שיותר מהר.

כבר מתה מגעגועים, מחכה לך בבית, סופרת את השעות עד שתחזור.

ואוהבת אותך, חייל שלי.