"לחיות זה אחד הדברים הנדירים ביותר. רוב האנשים פשוט קיימים"

געגוע הוא רגש דיי רשע...

התחושה איומה, במיוחד כשזה שייך לאדם שאתה מאוד אוהב ורגיל אליו.

הגעגוע לא נוטה להישכח לרגע, להיפך הוא טורח להזכיר לך שהוא עדיין שם בכל הזדמנות שצצה במיוחד הוא אוהב לעשות את זה ע"י ריחות מוכרים, חפצים לא קשורים אחד לשני ותחושות מגע שונות.

במצבים הלא כל כך טובים הוא מחריף ונותן יחד עם זאת תחושת תיסכול דיי עמוקה שאחר כך קשה מאוד להעביר אותה.

הגעגוע הזה הורג אותי לאט לאט.

אם לפני זה חשבתי שיש משהו טוב בתקופה הזו..שאולי כשנתגעגע יותר כך יהיה טוב יותר טעיתי בענק.

אולי יש במושג הזה 10 אחוז נכונים, זה פשוט יותר טוב מכלום..אז מנסים להתעודד עם זה.

אבל מבפנים זה דיי שורף.

לא היה עוד יום אחד שזה לא כאב לי והביא לעיניי לשרוף.

כרגע? לא משנה שום דבר.

אני חיה רק בשבילו, אני חיה כי אני יודעת שהוא יחזור ואני יראה אותו, וכי הוא אוהב אותי וגם עצמו מחכה לזה כמוני. לא אאכזב אותו, זה לא. לא אתן לזה ליקרות בחיים. הוא יקר לי מידיי, יקר יותר מהחיים שלי.