"לחיות זה אחד הדברים הנדירים ביותר. רוב האנשים פשוט קיימים"

קודם לקחו לי את המגע, מיד אחר כך את הראיה...

כמה שניות אחרי זה את הכוח יחד עם רוב התיקווה..

עכשיו לקחו לי את כושר הדיבור, את הרגעים היחידים שיכולתי לשמח אותו.

אתם רוצים לקחת עוד משהו אולי?

ופה זה רק מתחיל. כי זה בא כניראה מהכיוונים האחרים.

הכיוונים שאמורים לעזור...

נמאס לי שכולם מתערבים, אף אחד לא באמת מבין איך זה.

כל כך כואב להתמודד יום יום עם משהו שגובר עליך ואתה נמצע שם לבד..

במיוחד עכשיו.

שונאת את כולם!!

הודעה מסכנה שיכולה להעלות לו טיפה חיוך אני לא יכולה לשלוח.

אני רוצה אליו.

בבקשה, תקחו אותי אליו.

אמא שאלה אותי בפעם ה-10 מה אני רוצה לנובי גוד. כל שנה היה הרבה מה להגיד.

השנה? לא צריכה כלום. רק אותו..

מצידי אפילו שיקחו לי הכל, ויתנו אותו.. זה יספיק.