"לחיות זה אחד הדברים הנדירים ביותר. רוב האנשים פשוט קיימים"

כל החיים שלי מסתבר הם צחוק אחד גדול מידי הגורל.

רק אתמול אמרתי כמה שאני מתה עליהם ושאין יותר טובים מהם.

הוא כ"כ אכזב אותי אני לא מאמינה שזה מה שנאמר מפיו.

אני שונאת אותו.

אני רוצה להיות לבד, כן עם כל הקשיים הכרוכים.

הם לא מסרבים לכלום, לא מתנגדים וגם לא בוחרים..אבל מה שכן הם מנסים לי לגרום ללכת בדרך הכי אלגנטית על פי הרצונות שלהם.

בובה על חוט.

אז כן אני לא ממלאת את מקומי בתוך הבת הבכורה המושלמת.

אבל יש לזה כמה וכמה הסברים דיי הגיונים והם לעולם לא יראו.

אני עשיתי הרבה בזכות עצמי בחיים האלה גם בלי העזרה שלהם.

הוכחתי לעצמי שאני כן יכולה להסתדר לבד כשאני באמת צריכה את זה.

היומיות דפקו אותי, הם חושבים שאני רק מבלה ומבזבזת זמן מהחיים שלי.

למה רציתי להתגייס בכלל? הייתי מוכנה להתחיל ללמוד מקצוע עכשיו. אבל היי מה חדש אף אחד לא שואל אותי מה אני רוצה.

הם חושבים שהחיים שלי דבש.

אין לי מה לעשות בנדון, למה אני מנסה להוכיח להם בכלל משהו?

נשבר הזין. ברגע שתהיה הזדמנות, בית לבד.

הרחק מהם.

כן נמאס לי מהם, אחד אחד לא יכולה לסבול ת'פרצוף שלו בעיקר. מי הוא בכלל?! שום דבר.

כן לא מצטערת על כלום. אני עושה מה שמרגיש לי נכון.