"לחיות זה אחד הדברים הנדירים ביותר. רוב האנשים פשוט קיימים"

למה הכל לא יכול להיות פשוט?

למה אני אוהבת לעשות לעצמי חיים קשים?

יש מישהו באמת מדהים עכשיו. שעושה המון בשביל לעשות לי קצת טוב..כמו שתמיד רציתי.

ומה אני? לא. למה?

אני באמת לא יודעת.

למה אני תמיד נקשרת לאנשים טיפשיים,ילדים, מתוסבכים.

מה כל כך מושך אותי אליהם?

אני כל כך לא מבינה את עצמי לפעמים.

אז מה לעזעזל אני רוצה?

הרי אני גורמת את הסבל לעצמי בסופו של דבר כאני עצמי בוחרת להיות עם האנשים הלא נכונים.

עולם מתוסבך.

או שזו רק אני.

ולמרות הכל.. וכל מה שקרה.

האהבה ממלאת חלק חשוב בחיי בלי לשים לב.

אני מכורה לבנים.

עצוב.

המטרות הושגו. אשכרה וי על כולם.

אני לא מאמינה, למרות הכל לא ציפיתי לזה מעצמי.

עכשיו זה רק אומר שהכל קטן עלי. רק קצת רצון וזה שלי.

כמה טוב להבין את זה.

וזאת רק ההתחלה...

תודה.

תודה על הכל. :)

בדיוק בגלל מקרים כאלו אני שונאת אנשים...

מה הפלא שאני כזאת ממורמרת על העולם הזה.

אידיוט%$#!@#$#!

והיא...לא בהרבה יותר טובה ממנו.

עצוב.

אני לא רוצה לחיות כאן.