"לחיות זה אחד הדברים הנדירים ביותר. רוב האנשים פשוט קיימים"

אני כל כך מפחדת...בחיים לא חשבתי שאני יהיה במצב הזה.

למרות שכל הסימנים מראים שהכל בסדר..אבל בכל זאת זה לא קורה! למה?

אם זה באמת ככה...מה אני הולכת לעשות?

אני לא מצליחה לחשוב על זה אפילו.

אם לספר או לא לספר..אין סיכוי.

אני יחכה עד מחר בבוקר אם לא...נתחיל בתהליך.

אפילו הוא לא יהיה כאן בשבילי.

אני מפחדת. אני לא זוכרת מתי בפעם האחורנה הייתי בלחץ כזה.

איך אני יכולה להתמודד עם משהו כזה? לבד...

רק לפני יומיים נקראתי מצחוק והתבדחתי על זה ללא תקנה או הגיון כלשהו.

והיום אני לא מסוגלת לחשוב בכיוון מבלי לקבל רכבות הרים בחזה.

באמת שאני לא יודעת מה לעשות עם עצמי.

מרגישה על הפנים.

והכי גרוע שאני לא מצליחה להוציא את זה מהראש.

אני מפחדת.  מפחדת!! אוףףף שונאת את חוסר הוודעות הזה.

שיגיע מחר כבר!