|
| 12/2008
 פשוט שנתיים שלא כתבתי ופתאום אני נזכר שיש לי בלוג, אין ספק שנהייתי סטלן.
וואלק וואלק וואלק.
איך שגלגל מסתובב לו...
אני יושב בבית, יום שישי בערב, אני בן 17, כבר יש לי המון המון (המוווון) שיער על הפנים :P
וגם לא מעט על הראש למען האמת.
אני פאקינג יוצא למסיבות טראנס. מי חשב שזה מה שאני אעשה בגיל 17?!
לא אני...
בכל מקרה, המשפחה שלי עדיין דתית, אבל עכשיו זה איכשהו מובן מאליו שבחדר שלי אני אחלל שבת כמה שרק ארצה.
פתאום, אחרי רפרוף קצרצר בבלוג, אני קולט שבעצם... אני מרגיש די טוב עם מה שהרגשתי איתו רע לפני שנתיים, מסתבר. ממש לא חשבתי שזה יהיה ככה.
נכון שזה נשמע כאילו החיים שלי כרגע במוד של פנאן מתמשך?
אני לא אכחיש.
אבל ראבאק. אלו החיים... תמיד יש רע, כי אם אין רע אין מה לשפר
אני גם לא אכחיש שנהייתי די מתלונן לפעמים, שאני שופך את הלב בפני אנשים באמת יתר על המידה ושאני באמת לא מתעסק במה שיש לי רוב הזמן.
ותאכלס, אני של לפני שנתיים, ידע להעריך את מה שיש לו, אבל ידע באמת !
וידע להלחם יפה מאוד על מה שאין לו !
אני לא אגיד שטוב לי. אבל מי יגיד שטוב לו ?!
הרי אנחנו רק מחפשים סיבות להתלונן כל הזמן.
להתבגר זה לא תמיד נחמד, אבל כשקורה משהו טוב, לפתע זה מדהים.
אני לא רוצה לשכוח יותר, לא רוצה לברוח וגם לא להתמודד. רוצה לחיות. להנות. לבלות. לחלום. להגשים. לאהוב. לצייר. לנגן. לצבוע את החיים בצבעי פסטל עדינים ולשחרר צלילים שיחתכו לכווווולכם תמ'ח xD
(התחלתי לעבוד על מוזיקה אלקטורנית)
לא רוצה לרצות אף אחד, רוצה להיות מרוצה מעצמי.
אוהב אתכם ואתם לא חייבים לאהוב אותי בחזרה.
אני.
| |
| כינוי:
Asterisk בן: 33 MSN:
תמונה |
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
