בדרך אל ההיגיון או בדיוק בכיוון ההפוך

מצטערת שלר כתבתי הרבה זמן ולא המשכתי את הסיפור כבר הרבה זמן. פשוט בשביל שאני אכתוב צריך לקרות כל כך הרבה דברים באותו זמן שזה די נדיר:

1. אני צריכה ליהות בבית ולא בביה"ס\בטניס\באחר.

2. סיימתי את כל השיעורים, לפחות של היום שלמחרת (לא תקף בשבתות וחגים)

3.סיימתי לקרוא את העיתון של אותו יום.

4.אין בטלויזיה פרק של פשע מן העבר\המפענחת\סקראבס\איש משפחה\משהו נחמד מספיק אחר

5.הבית במצב סביר 

6.אין לי כוח לקרוא דקסטר

7. יש לי מה לכתוב\יש לי רעיון להמשך הסיפור 

היום לצערכם הרב אני לא ממשיכה את בסיפור אלא רק מספרת, לעצמי בעיקר, כי מילא אתם לא קוראים את זה על החיים שלי.

אז קודם כול כמו שאתם יודעים מיום שלישי יש שביתה!

 בחמישי היו לימודים אבל היה נחמד מאוד חוץ מהקטע שרואים את קובי... בטניס ביום חמישי אם אתה מתענינים היה חרא פשוט חרא.

בשישי נסעתי עם אבא שלי לברכה ושחיתי 90 בריכות, נתפס לי השריר הזה ברגל...נו זה למטה..איך קוראים לו?

בשבת נסעתי לסופרלנד עם איימילי, היה לה יומולדת, אז צריך לחגוג. גם מאי מהקבוצה היתה צריכה לבוא אבל היא לא באה בסוף..הכי כיף זה בשלישיה...אהמאהמ....אבל היה נחמד גם ככה. אחרי הסופרלנד...שבו דרך אגב עליתי בפעם הראשונה על המפלצת הגדולה הזאת..הקומבה נראה לי..והיינו בשורה הראשונה והיה ממש מגניב... הלכנו ברגל לים ואכלנו בפרנצ'סקה.. ובה דרך אגב הזמנו מנה אחת של פסטה...למרות שהמלצרית די לחצה שניקח שתיים...וגם אותה לא הצלחנו לגמור ביחד...חסרות קיבה שכמותנו.

בראשון הלכתי לטניס, למרות שאני לא הולכת לטניס בדרך כלל בימי ראשון, ועופר היה שם.. ולשם שינוי הלך לי סבבה, טוב נו סבבה זה מוגזם הלך לי סביר. שלוש וחצי השעות הנחמדות ביותר באותו יום.

והיום פגשתי אותכם בבית זורבבל והיה די נחמד ואחרי זה הלכתי עם שלי והדר. והדר קנתה ואנס ממש חמודות עם פרחים ורודים וסגולים. (תתחדשי הדר :)  ולמרות שתיכננתי ללכת לשלוש וחצי שעות בסוף הגעתי רק בחמש וחצי ולא היה אף אחד, ועד שמאי ואיימילי הגיעו לא היה מגרש, ואחרי האימון גם לא היה מגרש. אז יצא ששיחקתי רק שעה אבל לא שיחקתי כל כך טוב כל כך הרבה  זמן ששעה הזאת היתה כל כך מאושרת ...אולי זה כי לא ניסיתי אפילו סרוו אחד, הם בדרך כלל הורסים לי את המצב רוח.... לא אבל היום סוף סוף בפעם הראשונה הרגשתי שכל השעות האלה שאני בטניס זה לא בזבוז זמן...

טוב סליחה שזה ארוך, לא שתקראו, אף אחד מכך לא יקרא  אבל עדין

זהו,,

מריה