Let It Be.

ביום שני 26.5 יהיה מעונן,

אלבש סקיני עם חולצה לבנה,

לקראת סוף השיעור השני השיער שלי יהיה פזור,

המורה תהיה לבושה שחור וסגול,

כל הילדים יסתכלו עליי ברגע שאלך לקבל את הבחינה.

61 מתוך 100, כשכולם קיבלו מעל 80.

אגיע הביתה ואעשה את ההפך מי מה שדניאלה אמרה לי,

וזה לקפוץ מהחלון.

זה היה החלום שלי.

כל כך נכון.

מהיום, פחות מחודש. 29 ימים!

ממחר, רק עוד חודשיים. רק חודשיים עד ה-22 יולי...

תכלס אני יודעת ששנה הבאה לא יהיה לי כח לתנועת נוער.

לא יהיה לי כח לפעולות כאלה ואחרות ולא יהיה לי כח לסניף שלי.

אז כן, אני בין הבולטים והרעשנים והמרימי מורל, אבל די. יש גבול לדברים מסויימים.

שנה הבאה אולי אני אצטרף לאיזה הרכב גיטרות מתחילים,

אשתפר, או לא יודעת מה.

אני פשוט עייפה.

מהכל.

ברוך ה' היה מפמ"ר, המבחן בהרציני האחרון.

בלי כוונה לרכל או משהו.

תמיד יוצא שכשאני כותבת את מה שאני חושבת,

אני מגעילה ומרכלת. אני לא היחידה.

זה מגעיל.

בסדר.

אחזור ואשתוק שוב.