"את רק זכרון בשבילי"

אולי הגזמתי, ואולי יש אופציה אמיתית וכנה שאני לא יודעת הכל ואני צריכה להקשיב לאנשים שסביבי.

אני מרגישה שהפסדתי את עדי על שטות, ושאין לי את האומץ להתמודד מולה.

אני בטוחה שאני ממש קרובה ללאבד את ניטאי על שגרה וחיים שבאמת.

אני מפחדת לאבד את אמא לסרטן השד. כי הכימו ממש קרוב והיא תחוויר, ותרזה, ותהיה קרחת.

אני יודעת שאני מאבדת קצת את הגר. גיל ההתבגרות, והיא כג'וק שרוצה להשתחרר מקורי העכביש של ילדותה.

אני מתה מפחד.

ואין לי באמת מושג מה אני עושה.

לא בטוחה שאי פעם היה לי, סתם היה רצף של פוקסים.

תמיד טענתי שיש לי יותר מזל משכל.

בברכת כימו מהגיהנום.

מיכלי.

שממש עוד חמישה חודשים משתחררת או חותמת קבע.

ושאלוהים יעזור.