"את רק זכרון בשבילי"

לא החיה, שעולה קצת יותר מידי בכל חנות קיקיונית עם  שניים וחצי אקווריומים.

עם זאת אני יכולה להתמודד.

הולכת לאט, בדר"כ עם צבעים, מי יותר מי פחות, לא אוכלת שומדבר, נעימה, בסכהל.

והכי חשוב.

לא מרמזת על מוות בשום צורה.

תמיד חשבתי שהאנשים האלה שחולים בסרטן, או בכל מחלה אחרת, כנראה שהגיע להם.

אני לא כזאת נוראית כמו שאני נשמעת, תנו לי להסביר.

(חח, על מי אני עובדת. 'תנו', כאילו מישהו קורא פה חוץ מאורן. צחוקים. מתהעליך.)

כי הרי לכל מעשה, יש שכר.

נראה לי שאפילו השכר לפעמים יכול להיות עונש. או שהקונוטציה שלהם שונה, ואולי לא? לא חשוב. לא העיקר. פוקוס!

עישנת 4 קופסאות ביום? בום- סרטן ריאות. בום- סרטן הדם, בוםבוםבום. סיגריות זה רע. מעשה- שכר.

נחשפת יותר מידי לשמש? בום- סרטן העור. מעשה- שכר.

אכלת ללא הגבלה ועכשיו אתה שוקל 210? בום- סכרת. מעשה- שכר.

לא נזהרת ועשית יחסי מין ללא אמצעי מניעה? בום- איידס. מעשה- שכר.

(כןכן, לא כל המחלות אותודבר, וחלק גנטיות, וחלק נסיבתיות, ובלהבלהבלה, יש לי צליאק, תזרמו איתי רגע. כאילו. אורן..)

בסכהכל, מה שאני מנסה להגיד, זה שבבריאות, כמו בחיים עצמם, במקרים שהם לא טראומה, אפשר להגיד, שלכל דבר שעושים- יש תוצאה.

ועם ההגיון הזה השוכן בי, אני לא יכולה לקבל את זה שלאמא שלי יש סרטן, הלוא היא כל חייה מנסה לעזור לאנשים, ולשפר ולעשות זהב מכל מה שהיא נוגעת בו.

אז איך דווקא היא נפלה ברולטה הרוסית הזאת?

וכמובן שיש מלא מחקרים, על זה שכל אחת מ9, וזה שבלהבלהבלה ובעיקר עוד בלה.

זה פשוט לא נתפס. (אגב, נתון: ל40 מליון איש בכל העולם יש איידס. משפר את ההרגשה? מממממ......... לא. לא משפר.)

היא ביקשה שאני אהיה אופטימית, ושהיא צריכה אנרגיות של הבראה סביבה.

ונכון, כל הרופאים, גם האלטרנטיבים, טוענים שהעיקר זה הגישה, ושצריך להשקיע את מצבור האנרגיות בלחיות, ולצאת, ולעשות סקס, ולהנות, למרות שהסרטן הוא לא בדיוק פיקניק. (מעניין מי המציא את הביטוי הזה. בפיקניקים יכולים גם להיות דבורים שיעקצו אותך. לא חשוב, לא העיקר, פוקווווס!!!!)

אני משתדלת, באמת שאני משתדלת,

אבל פשוט נראה לי שאם אני לא אוציא את כל התסכול הזה בעצבים על הרופא שפספס את הגידול בגב, או על אבא, שכל מילה שלו מרתיחה לי את כל הפיוזים שנשארו לי במוח, אני פשוט אתעסק כל הזמן בזה שלאמא שלי יש סרטן. וסרטן וסרטן וסרטן. ומוות מוות מוות.

למרות שהמצב שלה טוב, כל הרופאים אומרים.

אבל איך אפשר? איך אפשר להיות חזקים לאורך כלכך הרבה זמן?

אני שונאת להרגיש חסרת אונים.

שונאת.