שבת שלום גם ממני, לילדים ולהורים היקרים והאהובים.

שנים, כפי שבוודאי זכור לכם, סנגרתי, עצמתי עיין, הבנתי  ופרגנתי.  

בשנה האחרונה אמנם משהו השתנה.

יש הזנחה. רמה נמוכה מדיי בכל פרמטר. הדרדרות שסופה לא נראה. 

מאד עצוב לי.

לפעמים אני מרגישה שבטני ממש מתכווצת, מהצער על הילדים כולם.

בוודאי שלא פללתי שבני ישהה במקום כזה.

זה יותר מלא נעים לי, זה כואב, ממש כואב.

זה חלק בחיים שלי שאני מרגישה שהוא לא תקין.

כבר לא חוזרת בהרגשה טובה מהביקורים, כמו פעם.

המועקה מלווה אותי ורגשות האשם לא פוסקים.