אני מרגישה התרחקות.
אני מתקרבת לבנות שבעבר לא שמתי לב אליהן.
זו הרגשה מוזרה.
אני מרגישה מרוקנת, כי אני מתרחקת מאלה שבאמת חשובות לי,
ומתקרבת לבנות חדשות, חמודות פלוס, שממש נחמדות אליי.
אני נהנת עם הבנות החדשות, אבל אני מתגעגעת לחברותיי הקרובות,
למה אני מתרחקת מהם?
כי את סתומה, תודי.
היום היה יומולדת של אחותי הקטנה, מזל טוב אחות.
כמה מתנות, והכל של בראץ', ותיק של בובספוג בצבע ירוק->בוהו, עצוב.
הזמינו אותי למחוא כפיים, כיף לי.
יש לי מצב רוח ירוד,
אני לא מבינה למה.
ת'אמת אני יודעת.
אני הבנתי, שהבנות שחשבת שאת מכירה אותן, את לא באמת מכירה אותן. או שכולן פתאום החליטו להתייחס אליי אחרת. המבט המגעיל, היחס הדוחה, האי זרימה, וכל זה כדי להרגיש שהן מעל ממני, שאני קטנה לידן, שיש להן פתאום ביטחון עצמי יותר גדול משלי.
.שיתפוצצו מקנאה-אין להם
כמה שהן מנסות להיות יותר ממני, להחזיר לי, לרדת עליי, לחשוב שהן יותר טובות, הן ניהיות קטנות יותר ויותר, אני לא מבינה במה זה בכלל עוזר להן לחוש לידי כך, כאילו מה, הן מתחילות איתי?
הרי חשים רק ליד בנים, כדי להראות להן שאנחנו שמות זין, ובעצם אנחנו שרופות עליהם, אז מה? הן מתחילות איתי?
או שסתם הן רוצות להראות לי שאני קטנה, אומללה, חסרת אונים שכזאת לצידם? שימשיכו לחלום.
אני מתכוונת להתרחק, אין לי כוח לשטויה הזאת!!
שטויה->שטויות מפי ליטל
הן מנסות לעצבן אותי, זה מה שהן מנסות. ובכלל, מי הן שינסו לעשות זאת? אה כן, חברות קרובות, חרטה עליהן.
אבל עדיין, המבט הזה, אני מנסה לשמח אותן, להצחיק אותן, שיחייכו אליי, שישמיחו בשמחתי, ואולם-אין תגובה, מחדירות אליי את מבטן הזועם, יורדות עליי, ומנסות לבטל את השמחה שלי. אבל אני לא נתתי להן, וטוב שכך.
קווין עבר ניתוח, מסכנוצ'קה.
אני משתתפת בצערו, למרות שגם אני הולכת לעבור ניתוח-סוד, אני לא מתכוונת להוסיף פרטים.
אני אבקר אותו מתישהו, בנתיים הוא לא בא לביצ'פר.
החיים שלי ניהים יותר ויותר מסובכים.
חרטה אחת גדולה, זה מה שהחיים שלי.
אני מתרחקת מכולם, פשוט נשארת בהפסקות בכיתה, אני מעדיפה זאת.
לא רוצה להיות איתכן, נמאסתן!! יש כמה בנות שיחשבו שאני מדברת עליהן, זה לא נכון.
הן יבינו כבר בעצמם.
אני מתרחקת מהכול, כי כבר נמאס.
גם אנה מתרחקת, זה בסדר, אני מבינה אותה.
אבל לנשף אני הולכת!! עם בנזוג או בלי בנזוג!!
זה נשף של הצופים, ואני מעדיפה זאת!
ל"ג בעומר מחר, על האש בפארק הלאומי, יאי לי.
שלושים ש"ח לועד, ועוד בקבוק שתיה ומרשמלו. פראיירית שכמותי, תמיד יוצאת פראיירית.
הבנתי שנמאס לי לצאת פראיירית, הבנתי.
שאם הבנות לא יעשו את העבודה המעפנה הזאת בטכנולוגיה!! אני לא אתן להן את החלק שלהן!! ואם זה לא מספיק ברור להן!! אני אלך ואצעק עליהן!!
אני פוגעת ביותר מדי אנשים בזמן האחרון, החלטתי להפסיק.
ניסיתי להפסיק, ובדרך פגעתי בעוד מישהי, למה שאני תמיד מתאמצת הכל יורד לטימיון?!
בלימודים, בחברות, במשפחה. לעזאזל!!
איזה פוסט משמעות ולגמרי לא קשור לכותרת.
בכל הפוסט הזה דיברתי על התרחקות
לעזאזל מה עובר עליי..
ניחא, הם יתגברו, בכל זאת הן לא אוהבות אותי כל כך, ולאף אחד לא אכפת ממני.
דיי דפנה, דיי עם הרחמים העצמיים.
הבנתי שהן הצליחו להרהר לי את הביטחון העצמי, זה לא יקרה, אני נשבעת.
ואתה, תפסיק!! אתה נהנה לפגוע בי?!
לגרום לי לקנא?! אתה נהנה לראות אותי יושבת עם מסכת חיוך על פניי, שבעצם בתוכי הלב מתפוצץ מעצב?
אני לא מבינה זאת!!
אני כבר לא איתך!! אתה כבר לא שלי ואני לא שלך!! אז למה אתה בכל זאת נטפל עליי?! ועל החברות שלי?! אני לא רוצה שיכאב לי!! אתה גורם לי לסבל!! סבל!! ס-ב-ל-!
וכי מדוע!? רק בגלל שאתה ברחת עם אחרת, ולמה?! כי אני כבר לא בשבילך!!
אבל אתה יכול ללכת ולחבוט בישבנים של בנות אחרות נכון? וגם בישבן שלי נכון? מי נתן לך את הרשות לגעת בישבן שלי?! הוא כבר לא הרכוש שלך!! בעצםף אני אף פעם לא הייתי הרכוש שלך!! לך לחברה שלךף תיגע לה בתחת ובשדיים כמה שבא לך!! אל תטפל עלינו!!
._.
היא לא באה לל"ג בעומר, היא הולכת לחבר שלה. זה אוכל אותי. מצד אחד אני מעדיפה שהיא תבוא, אבל יכאב לי אם היא תבוא, אז אני לא רוצה שתבוא. מצד שני,זה אוכל אותי שהיא הולכת להיות עם החבר שלה!! ולא להיות לצידי!
לעזאזל!
חרא חיים, חרא תקופה, וגיליתי שגם:
חרא חברות
בבלוג זה
בכל הבלוגים
