תשכחו מאכזבותתשכחו מכבלים
תשכחו ממסכות
או שקרים, או חומות
או כל דבר כזה
שקשור
בפחד, חסימה או וויתור.
אני נלחמת שוב כדי להפוך את המציאות שלי למציאות שבאמת מגיע לי לחיות בתוכה.
עזבו אתכם מפחד, עזבו אתכם מכאב, כל זה יוצר מחשבות טובות שמובילות לעשייה, יצירה וביטוי
וזה טוב, לא התכוונתי שצריך להתעלם מרגשות כאלה. צריך לחיות אותם.
אבל מה שחשוב, הוא שצריך לחיות.
מחנה יוצרים 2009-2010 גרעיני אומנויות-
היה פשוט ענק!
"יש לכם את ההגדרה, אבל אין לכם את הגבולות" [ההגדרה שלי לגרעיני אומנויות]
"תביאי מנגב", "פששש...", "נדב ידי זהב"
"וואו!
שדה תותים מעניין
מציאות שלמה באופק נפרש
זה בוודאי יפה
פשששש..."
"קח אותו לאט את הזמן, העולם עוד יחכה בחוץ, קח עוד שאיפה מן הזמן שתי דקות לפני ההתפכחות"
את חושבת שאת יכולה
להצליח, להגיע, להיטיב
עם אנשים שרואים את הדברים אחרת
אני רוצה להגיע
הכי נקייה שאפשר
למרחב המחשבה
אני רוצה ללכת
לאורך רוחב המחשבה
בלי כל מחסום או מסכה.
את חושבת שאת יודעת
להשיג, לבצע, לעשות
את הדברים כל כך הרבה יותר טוב.
אני מרחפת מעל
כל מה שקיים
במרחב המציאות.
אני מרחפת מעל
כל מה שקיים
במרחב המציאות.
את מרגישה את ידיהם של אלה
שלמטה עכשיו, לכודים בתוך המציאות
המוכרת לך מבית.
מה שרשום בפוסט הזה זה בעיקר פרצי מוזה או בדיחות פרטיות של הקבוצה של במחנה
כל מיני דברים כאלה.
פוסט מסודר עם הסברים נורמלים יתפרסם מתישהו בעתיד הקרוב.
אולי.