לעת-ערב; דני ביטוב
כבדרך קבע, בין אור לחושך, אני יוצאת לי לטיול קצר. המסלול אינו קבוע ואין בי כל מטרה מסוימת איתה אני יוצאת אל הטיול הזה.
אין ברצוני להשיג דבר-מה, או לזכור רגעי-שקט. אני לא רוצה לנסות לרוץ ולהספיק דברים. אבל יש לי מנהג נחמד- אני מחפשת נקודה ארצית נוחה, מתמקמת בה- נעמדת, מתיישבת או נשכבת- ומתחילה לטייל במבטי ובמחשבותיי בין שדוני-היול. השדונים שבין היום לבין הלילה, שרצים ושולים-לוקחים-גונבים את נקודות האור ברשתות ענק, אותן הם מכינים מחוטי משי, הזוהרים בצבעי הקשת וענפי סבך. שובליהן צובעים את השמיים בסגול, אדום וכתום וסוחבים איתם את אוויר אחר-הצהריים החמים.
מכיוון שבאוויר יש נקודות אור אין-ספור השדונים סגלו לעצמם שיטה מסודרת ומוקפדת לאסיפת הנקודות. ישנן שלוש קבוצות-רשת ראשונות, בכל קבוצה שישה שדונים בוגרים. שלושה שדוני-ארץ ושלושה שדוני-שמיים. כל קבוצה הולכת במרווח מסוים מהשנייה ושלושתן פחות או יותר באותו קו התקדמות.
שלושת שדוני הארץ מחזיקים בקצה אחד של הרשת, אחד בכל פינה ובאמצע, בידם האחת ובידם השנייה הם זורקים אל הרשת נקודות אור נוספות. שלושת שדוני השמים רתומים ברתמות סבך לקצה המקביל של הרשת והם הולכים מעט יותר מהר משדוני הארץ. כל כמה צעדים הם קופצים קפיצה קשתית, בתיאום מוחלט ביניהם, אל קצה השמיים ושולים נקודות אור תוך התקדמות תעופתית.
אחרי שלושת קבוצות-הרשת הראשונות עוברות על השמיים שלוש קבוצות-רשת נוספות שפועלות באופן זהה לשלושת הראשונות.
לאחר מכן עוברים השדונים הילדים והנערים, הם קטנים יותר ואינם מסוגלים עדיין לסחוב את מעמסת הרשתות הענקיות. כל אחד מהם אוחז רשת צבעונית קטנה משלו ושק עשוי סבך. הם מקפצים להם ומצחקקים, תופסים את כל נקודות האור מכל הפינות והמחבואים ומכניסים אותן לשקם הטופח במהרה.
בטיול האחרון אליו יצאתי תפסתי את אחד מילדי-השדונים ושאלתי אותו "תגיד, למה אתם, שדוני-היול, משתמשים בשיטות מיושנות לאסיפת נקודות האור? כלומר, תראה את שדוני היום, הם המציאו להם מנופים בשביל השמש, ושדוני הלילה- הם משתמשים במכונות המרעידות את העצים לעיתים וגורמות להם להישמע בדיוק כמו שנשמעו כאשר הם עצמם עשו זאת", "אני לא יודע למה אנחנו לא משתמשים במכונות שהציעו לנו השדוני האחרים, אבל להשתמש ברשתות המשי זה יותר כיף. את יודעת, את הרשת הזאת הכנתי בעצמי עם אמא שלי. ואבא לימד אותי איך אוספים נקודות אור. הוא אמר שאם נוגעים בהן יותר מידי זמן הן שורפות ואז העור נהפך כחול. אבל תראי" הוא אמר, ניטר אל עבר נקודת אור גובהה תפס אותה ברשתו וחזר אליי "האור שלהן גורם לרשת לזהור בצבעים יפים", "כן, זה אחד מהדברים שאני הכי אוהבת בתהליך האיסוף שלכם" השדון תפס את עיניי את מבטו במן סיכום של השיחה וחייך חיוך שמילא את פרצופו שהיה עגלגל ובריא. תוך שניות אחדות השדון כבר המשיך לדרכו בניטור אל עבר נקודת האור הבאה. גופו שהיה כצבע השמיים- המתחלפים זהר עם כל נקודת אור שאסף.
הנוף פשט את הבגדים ששדוני היום עטו עליו ולבש את כותונת הלילה והמצנפת ששדוני הלילה, שעברו גם הם על פני, הביאו לו.
ולאט-לאט הבוקר עבר לצד השני של העולם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
