עד שהגעת, החיים שלי היו גם ככה בזבל. גנבת את כתובת המסנג'ר שלי והוספת אותי, חוצפנית שכמותך. התחלת לדבר איתי, וברוב טמטומך אמרת לי "אני יותר יפה מאישתך" ושלחת לי תמונה. אז זהו, שלא. את מכוערת, את טיפשה. את פוסטמה. את מתעלקת על אנשים ולא עוזבת. מה גורם לך להתקשר לאותו בנאדם 47 פעמים ביום?!
סבלתי אותך, לא היה לי איכפת לשעשע אותך מדי פעם, כי ריחמתי עלייך. כי את חסרת אהבה, כולם שונאים אותך. ואז התעסקת עם יובל, ועל זה לא סלחתי. ירדתי עלייך פה ושם, כדי לגרום לך להרגיש קטנה [מה שבחיים לא תהיי, חתיכת פרה]. את פשוט ילדה חולה, לא שפויה. המשכתי לדבר איתך, עד לאותה שניה, שבה קראת לי בפני אחרים "טל ההומו". "מי את שתקראי לי הומו?" שאלתי אותך. "אבל אמרת לכולם שאתה הומו" ענית לי ברוב טיפשותך. אז תני לחדש לך, לי מותר לקרוא לעצמי הומו ולהגיד שאני הומו, אבל לך אין זכות. אם אני אבחר לספר לאנשים שהומו או לא, זו הבחירה שלי, לא שלך.
אני שונא אותך, פוסטמה.
תמותי.
חבל שלא תקראי את זה לעולם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
