מדהים שכמה שהתקופה המסריחה הזאת מתקרבת לסוף שלה, היא נעשת יותר ויותר גרועה...
אני מרגישה את הלחץ שהולך וגובר מרחף מעליי כמו ענן גשם ענק כזה ומכרסם לי את הבטן מבפנים,
ולא נותן לי לשכוח שנשאר לי עוד חודש ויומיים להגשת הפרוייקט, שזה מצד אחד המון זמן של קריעת תחת,
ומצד שני, זה רק חודשיים ויומיים ויש עוד כלכך הרבה עבודה.
וגם שנשאר לי עוד חודשיים ושישה ימים עד למבחן הפסכימוטרי, שזה גם כן מצד אחד המון זמן של קריעת תחת,
ומצד שני זה רק עוד חודשיים ושישיה ימים שזה כלום בשביל כלכך הרבה עבודה.
אה כן, וגם חודש פחות 4 ימים לסבול את ההורים שלי באוטו, צועקים לי פקודות ורק מלחיצים אותי יותר משאני לחוצה בעצמי,
והרבה פעמים, זה מאוד, ורוב הפעמים, זה בגללם.
אני יכולה להתנחם בכמה דברים...
הצילומים לספר מחזור, שזה מצד אחד חופר וישלי שכבה של דיוות ואני צריכה לצלם את כל העסק הזה וזה נורא,
אבל זה נורא גורם לי לראות את הסוף וזה נותן איזה תקווה כי אני באמת מותשת.
המחשבה שברגע שאני אסיים עם הפסיכומטרי, ובכלל עם השנה הזאת, גם זה וגם הבגרות מאחורי וזאת חתיכת הקלה.
המחשבה שברגע שאני אסיים עם הפסיכומטרי והפרוייקט יהיה לי כלכך הרבה זמן חופשי שאני לא אדע מה לעשות עם עצמי,
וזה בדיוק מה שאני רוצה...
המחשבה שאני מגיעה הביתה אחרי בצפר ואני לא צריכה לפתור מיליון עמודים, שאני לא צריכה לחשוב על מתי אני יעבוד על הפרוייקט,
ואני יכולה פשוט לקחת את האוטו ולנסוע להרגע בחוף הצפוני בלי אפחד ככה או עם כמה חברים ...
ובעיקר הוא, שפשוט עושה לי טוב.
אני כלכך שמחה על הרגע הזה שהחלטתי לא לזרוק אתזה על ההתחלה כמו שאני עושה תמיד ואמרתי נראה מה זה יהיה
וזה הדבר הכי טוב שיכול להיות לי בתקופה המגעילה הזאת.
אז בגדול, מה שמפריד ביני ובין חופש באמת, זה חודש וטייייפ טיפה...
אחרי זה נזרקים בחוף הצפוני באילת, קצת לבד, קצת בוםבמלה, ואפשר לנשום באמת כי זה כבר הכי סוף שנה,
סוף יב', התחלה חדשה...
בקיצור, מוטיבציה חברים ! מוטיבציה !
יהיה מעולה בסופו של דבר... אני מאמינה בזה מאוד חח
עודמעט פורים, מסיבה, הופעה של מוקי, קצת להתנתק ולהשתחרר, וחוזרים בכל הכוח כי אין זמן, אין זמן!
וואו עכשיו קלטתי שהתחפושת שלי הכי מתאימה למצב הזה - הארנב הלבן מאליסה...
"מהר! מהר! אני כבר מאחר! אין זמן לאמר שלום להת' אני כבר מאחר !..."
קטעים ....
שיהיה המשך שבוע טוב (:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
