MetaBoredזה התחיל, וזה ממשיך.
מה יש לקרוא פה? לא יודע.
מצד שני, אני לא יודע מה יש לכתוב פה, ואני כותב.
אז אולי יש פה גם מה לקרוא. |
| 7/2009
קיד קואלה יותר מגניב ממכם
באמת. הוא הכי מגניב שיש.
עבר כבר הרבה זמן מאז ההופעה, אבל רציתי לכתוב לי תזכורת לכמה אדיר היה.
אחרי ארוחת צהריים של בשר משובח אצל חברים טובים הגעתי לפלורנטין לפגוש חברים אחרים, שהלכו להופעה. מאחד מהם גם אספתי כרטיס, שמילולית היה הכרטיס האחרון להופעה (כשסוף סוף החלטתי שאני חייב ללכת וזין על תקופת בחינות, היה טיפה מאוחר. חיפשו לי כרטיס עד ירושלים. שם גם מצאו אחד).
הגענו בערך חצי שעה לפני שהוא עלה, נכנסנו לרחבה חמש דקות. היה מפוצץ. אף אחד לא הביע עניין בלהדחף למרכז הרחבה מול הקואלה, אז נדחפתי לבד.
זאת היתה חווייה קדושה. מעבר לכך שאני מאוהב במוזיקה שלו כבר עשר שנים, הבן אדם נותן שואו שמגיע כולו מאהבה למוזיקה ולאנרגיה חיובית של מסיבה. בשלב מסוים התחלתי להרגיש את שריר החיוך שלי מרוב מאמץ שהם הפעילו, אבל בשום שלב לא הרגשתי את הרגליים שלי, לא משנה כמה קפצתי.
כמעט לא חשבתי במשך שעה ומשהו. מחשבה אחת שאני כן זוכר היתה "ואוו, גם כשהוא עושה טעות, או כשיש תקלה טכנית, כמעט ואי אפשר לשים לב, הוא ישר יוצא מזה למשהו מוזיקלי, הוא מאלתר ממש כמו בג'אז". המחשבה הזאת הפכה את ההדרן להרבה הרבה יותר כיף, הוא ניגן את "חצוצרה שיכורה" Drunken trumpet - קטע שהאוזן שלי מכירה בעל פה, רק שהוא ניגן אותו אחרת לגמרי. הוא אילתר ג'אז. :)
מחשבות על כמה יותר טוב להיות לבד ברחבה הזו, בעצם, להיות בקהל של אחד, שמעריך ונהנה מהרגע בדיוק כמוני, כי זה אני.
היו חלקים לא מבוטלים של ההופעה שהרגשתי כאילו אני על אקסטה קטנה מרוב שמחה והנאה טהורה. ואיזה יופי זה כשאתה מפנים את זה שסמים הם אולי המפתח שהכי קל לפתוח איתו את הדלתות האלו, אבל הם בטח לא המפתח היחיד (ולהופעות ומדיטציה יש את היתרון של היום-שאחרי. אין צורך להתאושש מסחיות).
זהו. זה לא טקסט מעניין במיוחד, או כתוב היטב. אבל זה לא נורא, הוא בשבילי.
| |
| כינוי:
MetaBored מין: זכר תמונה |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
