ווטרת

These voices, these voices, I hear them. and when they talk I follow, I follow, I follow...

אין לי אפילו חשק לעשן את הנובלס האהובות שלי, אלה שתמיד לצידי בהיעדר מיהו אחר שיהיה במקומן.

וכאין לי חשק לעשן, זה אומר שמשהו לא בסדר.

ניסיתי לעמוד עלהרגליים, לעלות על המסלול הנכון לאחרונה, וכולם אומרים לי שהבחירות שבחרתי הן טובות, נכונות, זה מה שאדם שרוצה לעשות מעצמו משהו עושה.

אבל אני לא במקום שבו אני צריכה להיות.

אני לא עושה את מה שאני רוצה לעשות.

לא חייתי את החיים כמו שרציתי. הייתי עושה הכל מהתחלה. רק כדי לשנות.

יש רק דבר אחד שאני לא מתחרטת עליו.

יש רק דבר אחד שאני מאושרת שעשיתי.

רק אחד שאני לא מתחטרת עליו.

ומה תגידו, איזו אירוניה, החברה והמדינה כנראה תחשוב אחרת. ואולי לא רק המדינה הזאת. ברוב המדינות המערביות זה ככה.

אפילו אם זה היה חוקי אנשים היו מרימים אליי גבה.

אבל זה הדבר היחיד שמחזיק אותי, שעושה אותי מה שאני, שנותן לי תקווה שיום אחד, הדברים לא יהיו כמו שהם עכשיו.

יום אחד, אני אגסוס והחיים שלי יחלפו מול פניי ואני ארצה למות כי היתה לי משמעות ויותר אני לא חייבת להשאר פה.

אני הולכת עכשיו.

ומחפשת פתרון.

ושומעת קולות.

וממשיכה לדפוק את הראש בקיר.