הנה זה שוב קורה לי, עלייה מטוארית, אופטימיות, נתינה עצמית יותר ממה שהגוף מסוגל לתת הציפייה לקבל את מה שאני משוכנע שמגיע לי ואז באה ההודעה, הדעיכה מגיעה, תחושת חוסר אונים, בלבול, והרבה מאוד שקט . כולם יודעים ונותנים לי להמשיך לדחוף בניוטרל . הרי אין כמו לתת לבן אדם לדחוס מים ולראות אותו זורח, עושה צחוק מעצמו לעייני כולם .
כן אני מבואס . שלוש חודשים נתתי את כל - כולי לעבודה המסריחה הזאת. עשיתי עבודות שלא קשורות לתחום שלי בכלל ובלי תמורה . ואז לפני שבוע הציעו לי לתפוס את מקום הבוס שלי . אני מעלה הילוך . פתאום נזכרים להגיד לי שיש עוד מועמדים . אני מעלה עוד הילוך כדי להוכיח שאני ראוי לתפקיד . ואז היום רק חבר אחד אמר לי שלא התקבלתי, בלי שום טלפון מהחברה למסור לי את זה למרות שהם ידעו את זה כבר מיום רביעי שעבר.
וכן התחושה מסריחה ואני לא יודע איפה לקבור את עצמי . יצאתי פראייר שוב, נכשלתי שוב, כלום לא מצליח . סוף.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
