עכשיו תורך להחליט.
עכשיו תורך לחשוב
עכשיו תורי לבכות שבוע,
עכשיו תורי לסבול מכל יום
תורי לכעוס ולקנא.
אבל תורך לא להבין,
תורך להמשיך לפגוע.
תורך לאכזב אותי כל יום מחדש.
תורך לנסות להראות לי את הצד שלך עד שתשכח ממני.
איך חשבתי שלסלוח ולהמשיך יעזור?
איך חשבתי שתלמד?
איך חשבתי שתבין?
אל תשכח שאתה היית במקומי,
אל תשכח מה היה פעם
ואיך הגבתי
אל תשכח שעוד יגיע שוב תורי.
וכולם אומרים שריבים זה מאהבה ושלבכות זה משחרר
ומה אחרי כל כך הרבה זמן הדברים הקטנים יפרידו בינינו?
אבל אני מגזימה עם הכל נכון?
ואני לוקחת את הדברים למקום שבו אני אראה מסכנה לא?
ומותר לך להיות עם מי שאתה רוצה וכמה שאתה רוצה, לא ככה?
ואם מי עוד תדבר עליי?
ומי מקשיב לצד שלי בכלל?
ואל תשכחו שגם לכם יש צד בעניין,
אל תשכחו שכשהייתי הכי צריכה אותכם
הייתם שם,
בשביל להגיד לי שזה שטויות ואני מגזימה
או בשביל להתעלם.
כי אני תמיד אזכור, שאפעם אין באמת למי ללכת.
קחי לך זמן
קחי לך זמן
הכאב הזה יחלוף מהר אני מבטיח
זה רק זמן
ונשכח
ואין עניין
את הסתו הזה הבאת דמעות גדולות למרוח
ותמיד מעונן
ואיך לומר
כל הזמן את בין לבין ולא בדיוק ברור לך
מה לומר
כשהפוך
וכל דבר
מבלבל ומעורפל מכאיב
זה לא נראה לך לקבל זאת בנימוס
אז בואי נצעק
ונלך אל המקומות ששם טבעי הרעש
ואף אחד לא נרגע
והתשוקה להשרף מבלי למות זה כשרון לדעת
ואהבה אהבה
ואיך לומר
כל הזמן את בין לבין ולא בדיוק ברור לך
מה לומר
כשהפוך
וכל דבר מבלבל ומעורפל מכאיב
זה לא נראה לך
לקבל זאת בנימוס
אז קחי לך זמן
הכאב הזה יחלוף מהר
אני מבטיח
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
