איכשהו כשמתחילים איתי זה תמיד תופס אותי לא מוכנה.

כלומר, אני יודעת לפלרטט יופי. כשברור לי שאני מוצאת חן בעיניי מישהו, אני יודעת לפטפט בקלילות, לעניין ולאתגר... אבל ברגע שזה נוגע להמשך כלשהו, נניח כשמישהו מנסה לקבוע דייט, אני נותרת בלי תגובה. לפעמים זה כל כך לא נוח שאני קובעת את הדייט ואז מוצאת תירוצים ללמה אני לא יכולה ומתנתקת. אני יודעת שזה נורא, אני שונאת את זה, אני בנאדם נחמד במיוחד לרוב, אלא שאני לא יכולה, משהו בזה מפחיד אותי עד אימה.

אני מפחדת שאני לא אמצע עומק באנשים אז אני לא מנסה. אני גם מפחדת שכשיגלו שיש בי כל כך הרבה דברים מנוגדים אני אתיש ויעזבו אותי. כן, אני לוקה בחרדת נטישה בלתי נסבלת. כשאני בקשר, אני לא נידי במיוחד כי אין לי קטע של קנאה ויש לי צורך בספייס מוגזם לפעמים, אבל אני רוצה להאמין שהבנאדם שנמצא איתי הולך לחלוק איתי את החיים ולא להיות עוד מישהו זמני.

כיף לי לבד. אני יודעת למצוא לעצמי תעסוקה ולא זכור לי שאי פעם התלוננתי שמשעמם לי. כיף לי להיות אגואיסטית, לחשוב רק על עצמי ולא לחפש קבלה מאף אחד אחר. להיחשף בשבילי זה להפקיד חלק מעצמי בבנאדם אחר, קצת כמו לקרוע חלק מהנפש שלי ולתת למישהו לשמור על זה. קשה לי להפתח ולספר כמה שאני מנוגדת ומתוסבכת בתוך עצמי.. זה כאילו יש בי כמה אנשים שונים.

אלא שאני לא רואה את עצמי לבד תמיד, אני בנאדם חברותי מאוד שנהנה לדבר ולצחוק. אני נהנית להכיר אנשים לעומק ולהבין פילוסופיות חיים שונות. אני מאוד אוהבת ללמוד על אופי האדם ואנשים שקרובים אלי יודעים שאני אוזן קשבת שלא תשפוט אותם ותשמח לייעץ.

קשר זוגי זה משהו ששום קשר אחר לא יכול למלא.

אני תוהה איך אני מגייסת כוחות נפשיים בשביל להתגבר על הדברים שמונעים ממני להכנס לזוגיות.

כלומר, איך אני מתגברת על כל הקולות האלה שאומרים:

'הוא בכל מקרה לא יבין אותך אז אל תספרי לו את הסודות שלך'

'הוא לא רוצה את אותם הדברים שאת רוצה וסופו של דבר תבינו את זה ותפרדו'

'הוא רק מחפש אקשן וברגע שתבוא מישהי טובה יותר את תהיי לא רלוונטית'

'סטטיסטית, אתם הרי תפרדו בסוף אז בשביל מה?'

?

מה גם שעל כל השאלות האלה מנצח הקול שאומר: 'הרי כל כך סבבה לך לבד, מה את צריכה עכשיו עוד סיבוכים בחיים? חסר לך אקשן? לא מספיק עבודה במשרה מלאה ותואר בסופשים?'

אני גם יודעת שאני מצפה ליותר מדי, אני מאשימה בזה את האקסים שלי שעשו עבודה טובה בללמד אותי מה מגיע לי. אני נוטה לפסול אנשים שעושים רושם שהם לא עמוקים ושאין להם איך לאתגר אותי (גם בלי להכיר אותם, אני יודעת שזה לא בסדר, אני צריכה לתת לאנשים הזדמנות).

אלא שאהבה זה הכל ומזמן הגיע הזמן