עכשיו כשהגרושין כבר מאחורי, החלטתי לעבור לשלב הבא. לחפש זוגיות.
אז אתמול יצאתי לדייט!
בימי רווקותי, עוד לפני שהתחתנתי יצאתי לעשרות דייטים. אמנם לקח לאמא שלי זמן לשכנע אותי לצאת עם בנות - אבל אל תזלזלו בכוחה של אמא פולניה - בסוף היא הצליחה. ויצאתי איתן, על פני שלש שנים לפחות.
הריטואל היה די קבוע. אמא שלי היתה מכירה לי מישהי דרך החברות שלה, היתה שיחה בטלפון (סבירה יותר או פחות) ואז הייתי יוצא לדייט. רוב הנסיונות הללו נגמרו אחרי הדייט הראשון - אני יכול לספור על יד אחת את הבחורות איתן המשכתי מעבר לזה. אמנם לא תמיד בגללי, לפעמים הן לא היו מעוניינות, אבל לרוב זה אני שהרגשתי ש'זה לא זה'.
אבל אתמול היה משהו שונה שלא היה באף אחד מהדייטים מ"אז". נפגשנו על שפת ימה של תל-אביב, הבטנו על הים ודיברנו למשך כמעט שלש שעות, ראינו שקיעה נהדרת השיחה קלחה - בגדול היה נפלא. נהניתי מאד משיחה עם בחור אינטליגנט וחמוד. אבל מה שהיה שם, שלא חוויתי אף פעם בעבר היה - מתח מיני.
אף פעם לא הבנתי את החברים שלי שהיו 'מתעסקים' עם החברות שלהם, חשבתי שהם לא מספיק דתיים. כי איזה בחור דתי טוב עושה דברים 'כאלו'? חשבתי שאני צדיק יותר ולכן אף פעם אין לי מחשבות 'כאלו'.
אתמול זה קרה לי. פתאום נפל לי האסימון. פתאום הבנתי מול מה צריך להתמודד כל סטרייט שיוצא עם בחורה. היה מולי בחור משעשע, נחמד וסקסי בטרוף. רציתי מאד להתנפל עליו ולקרוע ממנו את הבגדים. לגעת בו, להרגיש אותו. זה לא קרה, כמובן. אני רוצה לצאת לדייטים כמו שצריך - לא לקפוץ למיטה בפגישה הראשונה, זה לא אני. היה ברור לשנינו שזה לא יגמר בסקס דיברנו על זה מראש. אבל המתח המיני - זה היה חדש לי.
נו, כל יום שלמדת בו משהו חדש - הוא לא יום מבוזבז. אז היה לי אתמול עוד יום לא מבוזבז, ונהדר...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
