Beyond & In front of MY eyes...

מבעד לחלון השקוף, שוב אותו הנוף נראה לי כנגד עיניי, עיני הבירה כדבריך..

שוב אותו הנוף נשקף לי כנגד עיניי אבל אני, אני לא אותו דבר..

אני השתניתי.. עברתי תקופות בחיים ואני שונה..

הבנתי דברים שלא הבנתי קודם לכן..

אומנם רציתי להבין.. רציתי להרגיש.. רציתי לדעת..

אבל לא הבנתי לא הרגשתי ולא ידעתי..

בזמנו חשבתי שכן, אבל עכשיו אני מבינה שהכול היה אילוץ מסויים של המחשבות שלי..

אילוץ של הרצון, אך לא רגש.. לא היה שם רגש.. לא כמו זה..

זה מוזר לחשוב

וכמו שאמרת הרבה יחשבו שאני מטורפת..

אני מטורפת?

אני מטורפת שאני רוצה כאלה דברים? אני מטורפת שאני מרגישה שאני מוכנה לזה?

אני מטורפת?

זה נורא מוזר והרבה חושבים שזה לא הגיוני..

אחרי שבועיים..

זה כמו שהוא אמר.. "אתם רק שבועיים ביחד"

אבל יש לנו היסטוריה.. וזה מרגיש יותר..

כן יש את הצורך להצדיק את קיומם של הרגשות

יש את הצורך להראות לכולם שאנחנו לא באמת מטורפים

כי זה לא נתפס

לא זה לא נתפס

צריך להיות שם כדי להבין

צריך להתעורר לידך בבוקר כדי להרגיש שלמה..

צריך להתעורר לידך בבוקר כדי לדעת.. שככה.. ככה אני רוצה שזה יהייה

ככה אני רוצה שזה יהייה תמיד

והם לא מבינים..

ואנחנו רוצים שיבינו.. אנחנו מצדיקים את הדברים..

אני מטורפת?

אולי.. אבל לא איכפת לי

אני תמיד טענתי שאנשים מטורפים הם אנשים אמיתיים

כי הם לא נתפסים כרציונליים בעיניי החברה.. רק משום שהם פועלים לפי מה שהם באמת רוצים

אז כן אני מטורפת

מטורפת כי אני מרגישה..

מטורפת כי אני באמת מרגישה..

זה מוזר.. זה מוזר כי זה מרגיש נכון

זה מוזר כי אני לא צריכה לבקש את זה.. זה פשוט שם

זה מוזר כי אני יודעת שאתה תהייה שם תמיד

אני אוהבת

כן.. ואוו אני אוהבת..

ואהבתי בעבר.. זה לא שלא אהבתי..

אבל לא אהבתי ככה.. ממש לא ככה.. בטח שלא אחרי שבועיים..

ואוו..

אהבה..

גורל..

אהבה ממבט ראשון..