Some things are happening for a reason.

בצפר.

החיוך היחיד שהיה לי במשך השבוע.

החיוך אחרי זה פשוט נעלם.

מרגישה מגעילה. מרגישה בודדה.

מרגישה שמשהו שחור ניכנס בי.

אין מי שיעלה לי ת'חיוך

אין מי שיגרום לי לקפוץ מי שימחה

אין מי שיחזיר לי ת'בלונדיניות.

מרגישה מלוכלכת.

והמים..בעצם כבר לא שקופים.

הליכלוך.

והזמן שבעצם לא נותן לי להיות עצמי.

ספייס .

לא יכולה לתת, אפילו לעצמי .

המרווח..

נידמה כמו סוף העולם.

והאנשים ..

ניכנסים לאט לאט לתוך מקום קטן

ואז נילכדים אצלי לתמיד.

הגעגוע .

לא נותן לי להמשיך אלה .

ואני בוכה, כמו בובה עם דימעה.

כול כך שקט. וכול כך לא נירראה.

ועכשו .

החיים ימשיכו .

בקצב הלאט .

והדיכאון .