שי נגד העולם

מדברים שלום. ומדברים ... ומדברים ... ומדברים....

יש תנועת שלום, ומחנה שלום,

יש תהליך שלום,(בבקשה לא לנשום,)

יש שלום כערך עליון(להשתחוות אפיים ארצה),

יש "דור שלום" ו"שלום לדורות"".

יש שלום חם ושלום קר.

יש שלום עכשיו ולעזאזל מחר .

יש שיר לשלום,

יש אפילו מגדל שלום.

אבל מה לעשות...

 אין שלום.

התרפסות , התנצלות -בשביל שלום

וגל הסתה גואה מיום ליום

אז 'נסביר' את עמדתנו

נזחל על גחוננו

    נעקור יישובינו

      נקרע את עמנו

         בשביל שלום

             בשביל קץ המלחמות, ההרג, הדם, השכול.

                "עידן חדש",

                    "מזרח תיכון חדש",

                         עולם חדש,

                           משיח בא,

 והיד מונפת על בירתנו

והחרב מונחת על צוורינו .

אין לי  מושג מי חיבר את השיר הזה אין לי מושג מתי הוא חובר אישית ראיתי אותו פעם ראשונה בספר "מלחמת התרבות"(חלק 3 עמוד 218) של הרב אלי הורביץ זצ"ל הי"ד.

אבל יש בו צדק אנחנו חיים בפחד וטיפשות כול כך שואפים לדבר מעולה כמו שלום ואומרים שהוא אפשרי בזמן "שהחרב מונחת על צוורינו" כול עוד לא נכניס לנו למחשבה בתור עם ששלום לא נעשה מתוך פחד ולא מתוך איומים על חיינו אלא מתוך רצון הדדי של שתי הצדדים למנוע מצב של פחד ואיומים אצלם ואצלינו. וכך ימשכו חיינו בפחד ובבורת ובחלומות חסרי בסיס ותקווה עד אשר יקום עמינו ויקלוט את זה.

"אוי למשטר שמיניותו מגומגמת וחסרת עוצמה,

אוי למשטר הכובל את ידי צבאו,

אוי לו כשהוא פוגש אויב שמכיר רק את חוקי הכוח.

כל חולשה במעשה,כל רפיון במאמץ-מטה את הכף לרעתו,

וגם מכה קלה דיה להפילו ארצה".

(קלאוביץ,איש צבא פרוסי,מאבות תורת הלחימה המודרנית בספרו "על המלחמה" ספר 3 פרק 16)