סיפורים פה

נגיד שהיו מעמידים שני אנשים על צוק גבוה.

ונגיד שאחד מהם זה אני.

ונגיד שהיו צריכים לזרוק אחד מהם למטה ונגיד שלא מחכה שם רשת ביטחון.

את מי היו זורקים? סך הכול מדובר בשני אנשים רגילים ולא מזיקים (שאחד מהם הוא אני). אף אחד מהם לא פושע או איש רע, שנגיד מתעלל בילדים, בועט בחתולים, או סתם, נגיד, מישהו מעצבן שצופר לך ברמזור בשנייה שהאור מתחלף לצהוב.

מדובר בשני אנשים רגילים ביותר, שבסיטואציה אחרת לא היית רוצה לזרוק אף אחד מהם מהצוק.

אבל נגיד שחייבים.

למה? ככה.

את מי היו זורקים?

אז נגיד שלא מצליחים להגיע להחלטה ונותנים למחשב להחליט. כלומר, ממציאים מחשב שמרכז בתוכו את כל ההיסטוריה של האנשים האלה (שאחד מהם הוא אני). את כל המעשים הטובים והרעים שהם עשו עד אותו רגע, שתפסו אותם ושמו אותם על צוק בלי רשת ביטחון. המחשב זוכר כל פעם שהם היו נחמדים לזקנה מהקומה הראשונה וכל פעם שהם סיננו בפלאפון את אמא שלהם וכל פעם שהם עזרו לחבר לעבור דירה וכל פעם שהם זיינו מהצד. בקיצור, המחשב הוא סוג של אלוהים קטן עם פנקס גדול.

אבל לא רק זה, המחשב גם בודק בצורה לוגית, מי משניהם יותר חשוב שיישאר בחיים.

למשל, מי יותר בריא וצפוי לחיות יותר (בשביל מה להציל אותו מהצוק אם עוד 5 שנים הוא הולך למות מסרטן, בגלל שתי הקופסאות שהוא מעשן ביום?) למי יש יותר אנשים שתלויים בו ויפסידו ממותו? למי מהם יש יותר סיכוי להביא ילדים לעולם ולהפוך אותם לאזרחים טובים, או למי מהם יש עבודה שדרכה הוא יכול יותר לתרום לחברה. למי צפוי עתיד טוב יותר לפי מקום המגורים...וכו'.

וכך, בצורה קרה ומחושבת, המחשב אוסף את כל הנתונים ומגיע להחלטה.

נראה לי שהמחשב היה מעיף אותי מהצוק.

אני לא מסתדר עם מחשבים.