סיפורים פה

גלית נפרדה ממני ב- 24.8, ב- 17:03.

 זה היה בדיוק באותו הרגע שמצאו את הפיל בתל אביב.

האמת, שאני כבר לא יודע אם אני זוכר את הרגע המדויק בגללה, או בגלל הפיל.

אני זוכר את הבלגאן שהיה ברחוב.

אישה אחת עם מבטא כבד אמרה שהוא בטח ברח מ"הגן בשביל חיות", ונהג מונית אחד, שעיר במיוחד, ענה לה: "גיברת, כבר שנים אין גן חיות בתל אביב".והיא צעקה: "צריך קורא למשטרה", והשעיר צחק: "מה את רוצה, שישימו אותו באזיקים ויעצרו אותו ל- 48?".

ואת אמרת שאת לא בטוחה שאי פעם באמת אהבת אותי, ושנראה לך שיותר ממה שרצינו להיות יחד פחדנו להיות לבד.

ואישה אחת עם כובע פרחוני טענה שהיא כמעט בטוחה שב- 82' ברח פיל מגן חיות, ועד היום לא מצאו אותו, והממשלה השתיקה את הכל, כי אז הימין היה בשלטון וכולם יודעים שהימין נוהג לטאטא תחת השטיח. והנהג השעיר נתן בה מבט כאילו הוא עצמו הולך לטאטא אותה תחת השטיח.

ואת אמרת שאת הולכת ושנדבר כשתבואי לקחת את הדברים שלך. ואני שאלתי אם יש לך מישהו, ואת זרקת בי מבט מתנשא: "תפסיק לחפש דרמות בכל מצב", אמרת. "החיים הם לא דרמה".

עוד נהג מונית הגיע ואמר שהוא חושב שהפיל לא שייך לאף אחד ולכן מי שיתפוס אותו יכול להכריז עליו בעלות והוא יהיה שלו. והנהג הראשון חייך: "יאללה, ברקו, לך על זה. תפוס ושים אותו במרפסת ליד האקווריום עם הדגים". "לא, יא חמור", השיב לו ברקו, "אני אמכור אותו לאיזה ספארי באפריקה ואתן עליו את המכה של החיים שלי". הפיל עצמו הלך בניחותא, כאילו הוא נמצא במקום מוכר לו. איטי וכבד, שולח את חידקו ומרחרח. "הוא עוד ידרוס מישהו", צעקה אחת השכנות מלמעלה.

"איך את עושה לי את זה?" ניסיתי לגרום לך לרגשות אשמה.

"גיברת, תפסיקי לעשות מכל עכבר פיל", צעק לה רוכב אופניים ממושקף, וכולם צחקו על ההקבלה המצחיקה, חוץ מהשמאלנית עם הכובע הפרחוני, שהמשיכה ואמרה שאין לה ספק שלא סתם שחררו פיל ברחוב חודשיים לפני הבחירות, כדי לגרום לחוסר יציבות בעם.

את התיישבת על הספה ושמת את הראש בין הידיים ומלמלת: "ידעתי שזה יהיה ככה, ידעתי".

מה ידעת? רציתי להגיד, את באה אלי יום אחד, מפילה עליי כזאת פצצה וחושבת שכל העניין ייגמר תוך שתי דקות, ושאת תלכי להוריד מנה פלאפל? אבל לא אמרתי, רק שאלתי: "רוצה קפה?".

אז כבר הגיעו שלוש ניידות משטרה, שני ג'יפים של מג"ב, וכמה של הימ"ם. "אני מבקש מכולם להתרחק", צעק שוטר גדול לתוך מגפון. "תגיד", ניגש אליו ברקו. "עם מי אני צריך לדבר? אני...פשוט, זה שמצא אותו".

ואת אמרת שתמיד הייתי ככה, ושאף פעם לא ידעתי לקבל דברים כמו גבר.

בינתיים הימ"מניקים, בתוספת וטרינרים מהספארי, חיברו מזרקים גדולים עם חומר הרדמה לרובים מיוחדים. "מה, הולכים להרוג אותו?", שאלה זאת עם המבטא, ואף אחד לא ממש ידע לענות לה.

הדלת נסגרה ונשארתי לבד. נכנסתי למיטה עם הבגדים והנעליים, ועצמתי עיניים.

3 מזרקים ננעצו בגוף הפיל, שהרים את הראש והביט המום בפעם הראשונה בסובבים אותו, שהופתעו מאוד מהמבט הישיר. חלקם אף השפילו עיניים.

אני נרדמתי, והפיל?.. הוא, כנראה, קיבל את זה כמו גבר.