רוח קלה נשבה בסמטה, כשהטיפות החלו נושרות מענני הכסף. הוא התהלך לו כך בין הפחים והחנויות הסגורות, שלוליות באושות לרגליו, ומעליו עלים עקלקלים עורמים את הבכי השחור של השמיים. לבסוף הגיעה הסמטה הארוכה אל קיצה, או אז נפתחה לכיכר קטנה ברובע השפל של פאריז.
מיט-של יושב במרפסת דירת הקיץ של הוריו, מפרק סיגריה על חשבונית ישנה של סיסיאטה ג'נראל, מרים זיפו כסוף ושורף חתיכות חשיש. הוא מפזר את הטבק עם החתיכות על נייר גלגול, דוחף את הקרטון, ומלקק. השאכטה הראשונה משעינה אותו על הקיר, שכוב על הרצפה. שאון המשאיות ומוניות השירות מחריד את הזכוכיות של דלת ההזזה, ומיטשל עוצם את עיניו בחוזקה. גופו רועד והקמטים מתפרצים על פניו כמו קיר של בנין חלוד בזמן שרועדת האדמה. הרוח מתפרצת בטירוף ושני העציצים לא עומדים לה, והאדמה הלחה שבהם נשפכת על הרצפה. והיא מלאה לפתע בבוץ ובדלי ווינסטון רקובים. מיטשל שומט את הציגרלה וקם בבהלה - משהו מוזר מתרחש. תאורת הרחוב כבתה באחת, ומהחשכה נדחפה דממת מוות ומילאה את החדר.
כשחזרתי הביתה מצאתי את החתול יושב על אחד הרמקולים בתנוחת ספינקס. הנחתי את התיק והמפתחות על השולחן ושחררתי מעט את אחיזת העניבה. שעת דמדומים - והבית דימם בשלווה. נכנסתי למטבח, ועל השיש מצאתי את הפירורים מארוחת הבוקר מטיילים על גבן של הנמלים. פתחתי את המקרר והוצאתי בקבוק בירה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
