ילדה עם חיים מוזרים

אני מרגישה די בודדה בזמן האחרון..דבר שאף פעם בחיים לא הרגשתי.

אולי בודדה נפשית, מבחירה להתבודד בעבר הדכאוני שלי (ואני מדגישה, בעבר).

אבל בחיים לא קרה שהחברות שלי, לפחות ככה אני מרגישה, כבר לא מקיפות אותי ואני די בודדה.. אני חושבת שזה מאז שאני עם אביעדי שלי.. כשאני מתקשרת הן כבר לא נלהבות לשמוע שהתקשרתי, הן גם לא נלהבות להתקשר או לחזור אליי כשלא ייצא להן לענות. ליאת למשל מתקשרת רק בסופי שבוע, כשהיא מתלבטת לאן לצאת, היא שומעת כל מיני אופציות מאנשים ורוב הזמן האופצייה שלי נראית לה הכי שווה והיא באה איתי וזהו..אחרי זה לא שומעים ממנה כל השבוע. מילי הייתה אצלי אתמול והרגשתי שדי אין לנו על מה לדבר זה די היה סתמי כזה, נסיון להעביר את הזמן..אממ לימור, לימור זה סיפור בפני עצמו..אף פעם לא הייתה לנו "מחוייבות" אחת לשנייה..אבל גם היא לא ממהרת להפגש איתי לא להתקשר ולא לחזור אליי..מה גם שהיא לא מפסיקה לנסות להוכיח לי כמה שהיא נהנית ויוצאת כל יום, כל היום. לילי, נורית..מנסות, לא כל כך הולך..כנראה שאף אחת מאיתנו לא רוצה באמת באמת לשמור על קשר, כי אם כן אז היינו נפגשות ממזמן.

זה קשה כל הקטע הזה עם הצבא וכל זה..מאז הקורס, שיצאתי רק שושים ובשושים האלה בחרתי להיות עם אביעד מן הסתם רוב הזמן, מאז אני מרגישה שהן התרחקו ממני.

זה די מוזר לי כל העניין הזה..לא רגילה. אבל הן עוד יחזרו על 4 אני בטוחה.

Hello..Is there anybody in there?

Just nod if you can hear me

Is there anyone...?