אתמול בלילה הוא חזר. אחרי 15 שעות של שיטוט באלוהים יודע איפה. הוא שתה את כל המיים שהיו בכלי, תקדים. אחר כך עברתי עם מסרק על גוש

הפרווה השחור עם הכתם הלבן על הצוואר. זהו, צ'ארלי. עכשיו אתה גבר. הצלחת לשרוד כמעט יממה בעולם האמיתי, אמרתי לו. הוא לא ענה. רק שאל אותי מי ההוא. מה מי ההוא? אה. מיאו.

טוב

03:14

לילה. בית

החתול מביט עלי כאילו מחכה לפקודה.. הדבר היחיד שאפשר לפקוד בשעה כזו זה להירדם. היום היה טוב. יהיה גם מחר? למה לא. עוד יום ראשון זוחל לו בלילה בחסות החשיכה. בבוקר הוא יתקוף על אור הבוקר הראשון וימצא אותנו מנומנמים, לא תמיד מוכנים. אנשים יקלפו מעליהם את שאריות השבת בחוסר רצון, אחרים ימשכו בכוח דקות ארוכות של חוסר השלמה מעורבת בהכחשה עד אשר שמש של צהריים לא תותיר ברירה. אנשים יתחילו לזרום במורד הרחוב. חלקם עובדים, חלקם אובדים. 

3:27

עדיין לילה.

החתול נרדם. בקרוב אצלי. האור היחיד נובע מהמסך. בעוד שעתיים אור השמש יביס אותו בקרב על התאורה.

4:40

קולות של מישטרה, קולות של משאית זבל

12:25

עייף מחיפושים.. החתול נעלם. בחמש בבוקר פתחתי לו את הדלת כדי שיצא וייתבשם מניחוח השחר הסתווי, בפעם האחרונה שראיתי אותו הוא הביט לכיוון סוכת המהדרין בחצר השכנה. בשמונה הוא עדיין לא חזר. לא אופייני לו. לצ'ארלי. 

15:05

צריך ללכת לעבודה השניה. מה יהיה עם צ'ארלי? הוא עוד לא חזר :(

19:32

התחלתי את הפוסט עם החתול, אני מסיים אותו בלעדיו בתפילה חרישית. חזור אלי צ'ארלי יקירי. אני מתגעגע לגוש הפרווה השחור הזה.. יושב בחצר החשוכה, מביט לעבר הגדר, מחכה שהוא יופיע לפתע..

מחכה

12:59 קינג ג'ורג' קפה סיטי

אנשים חולפים על פני בדרכם למחוז חפצם. אני יושב עם אספרסו קצר בדרכי לשום מקום. הקייץ מהביל את מחשבותיי ונהיים לי אדים בתוך המוח. צריך להפסיק לחשוב, אני חושב. הלילה הלכנו לתדר שזה מקום נורא מגניב ואפשר לשבת שם על המידרכה ולשתות ערק. ישבנו על המידרכה וושתינו ערק ושני חצאי בירה אבל זה לא בדיוק פוצץ לי את האונה השמאלית. היו שם כמה אנגלים ששאלו למה לסיגריות פרלמנט יש את הרווח הזה בפילטר. אז אמרתי להם שזה סיגריות למיקצוענים והם היו כל כך מסטולים שצחקו אפילו מהבדיחה הרקובה הזו. אז הלכנו לריפרף, שזה מקום מגניב אפילו יותר מהקודם עם מלא היפסטרים שזה ילדים מגניבים בני 14 וחצי עם שביל בצד. לגמתי חצי אבל לא הייתי אפילו מסטול רבע. נטשנו את המקום בדרכנו לכיכר מירי אלוני וכרגיל, בדיוק כשהחלטנו להתפזר התקשר איתי. הוא הגיע על אופניו המשוכללים והיקרים, קדחנו זה לזה לזה במוח עד שגילינו סימני נפט. חזרנו לריפרף ורקדנו לצלילי יורוטראש כמו לא יהיה מחר. פתאום נהיה מחר וזה היה סימן להתפזר. עקב המעבר למרכז לקחו לי שש דקות כדי להגיע הביתה. כלומר לתא החשוך והמבודד הזה ששכרתי.. בביית גילגלתי כמה רעיונות ואיזה משהו שיעזור לרעיונות להתגלגל, אבל נישארתי סחי כמו מרק רגל.

14:59 אוכל מרק רגל אצל צארום בכרם

החלטתי לצאת להרפתקאה קולינארית. המרק מחליק בגרוני והרגל בועטת בביטני. כל לעיסה מחזירה לי שנה מהחיים. יצאתי משם פג. 

16:40 אני בביית. מוזיקת טראנס הודית יוצאת מהרמקולים של המחשב אל תוך הנשמה שבאזניים. צ'ארלי מציץ בחרדה אל הסוכה שנבנתה באווחת לילה בגינה השכנה. הים קורא לי וכשהים קורא לי אני נוהג לקפוץ לביקור.

הכי כיף למצילים. כל השנה סוכות אצלם