אתם, קוראי הנאמנים (זאת אומרת, אתה – ללא שם) בוודאי תהיתם לא פעם למה אני שונאת, מתעבת, לא סובלת או כל שם אחר שתבחרו לקרוא לזה, את אבריל לאבין. אני לא אתפלא אם חלקכם לא מצליחים לישון בגלל זה.

אז מההתחלה: כיתה ו'. אבריל מאוד פופולרית בקרב הבנות שהיו איתי בכיתה, ואני – בניסיון כושל להבין למה – קונה את Under My Skin, הדיסק שלה שיצא באותה השנה. לזכותי יאמר שמעולם לא שמעתי את הדיסק מההתחלה עד הסוף, ולמעשה יש שירים שאף פעם לא שמעתי. מה גם שמהר מאוד איבדתי את הדיסק עצמו, ונשארתי רק עם עטיפה.

ומכאן – לכיתה ח'. באותו זמן הפלייליסט שלי עבר שינוי משמעותי – מפופ והיפ הופ לרוק. בעצם, באותו זמן שמעתי רק להקה אחת: סאם 41, ולמבינים שביניכם: הלהקה של דריק וויבלי – שמעבר לעובדה שהוא חלומה של כל ילדה בת 13 (או בעצם רק שלי, זה לא משנה כרגע) – הוא גם בעלה של אבריל לאבין. מה שכמובן הרס לי כל סיכוי איתו. ולא, הפרש הגילאים הענק, העובדה שהוא גר בארץ אחרת והעובדה שהוא בכלל לא מכיר אותי לא נחשבים. אז החלטתי להאשים את אבריל בזה, ואז התחלתי לפתח שנאה אליה.

לזה גם התווספו הסינגלים שיצאו מהאלבום החדש שלה, שלדעתי (ואני מדגישה, לדעתי. אין סיבה לפוצץ את הבלוג בתגובות נאצה שמספרות לי כמה שאבריל שולתתתת [הטעות במקור] ושאני סתם מקנאה) היו גרועים. ואחרי שראיתי את הקליפ לGirlfriend, הבנתי שהיא הפכה לפקאצה.

אבל כשהייתי באיטליה, והדבר היחיד לראות שלא כלל (הרבה) איטלקית היה MTV, ישבתי וצפיתי בו בציפייה לשירים טובים (וכמובן שכל פעם כשהייתי צריכה לצאת התחיל שיר של גרין דיי וכשהדלקתי את הטלויזיה הסתיים שיר של בלינק 182), ובדרך הייתי חייבת לשמוע הרבה אבריל לאבין. ואז הבנתי שקרא הדבר הנורא מכל, מזעזע, זוועתי – התפתחה אצלי חיבה לשיר Girlfriend. כן, השיר ההוא שקודם סיפרתי לכם כמה שהוא אידיוטי. ניסיונות ההדחקה לא פעלו,השיר מדבק מדיי. אז פשוט החלטתי להשלים עם העובדה.

אבל אם מישהו אי פעם ישאל – Girlfriend הוא שיר ממש גרוע. תקבלו את זה כ... סוד שלנו.