אי אפשר להאמין אבל עוד חודש אני חיילת..הזמן פתאום התחיל לזוז...משום מה...להגיד שאני מוכנה נפשית לגיוס אני לא יודעת....ההתרגשות החלה להציף אותי אין ספק...אני משערת שהיא אף תתגבר ככה שהימים יפחתו..כרגע אני עומדת על 33 ימים אבל זה יעוף!!...ברגע שאני לא אשים לב אני אהיה כאן יושבת במוצאי שבת לכתוב שאני מתגייסת למחרת.....אני מחכה לזה בכליון עניים.....
חוץ מזה אני חייבת להתפרק איכשהו....אבל זה כל כך לא נעיםלעשות את זה לבד....אוףףף...
חוץ מזה נפגשתי עם מישהו שלא ראיתי אולי איזה שנה....בן אדם שאני מעריכה מאוד כי הוא גרם לי לאהוב את עצמי ולהאמין ביכולות שלי....פעם לא יכולתילעשות כלום..החל מלרוץ ועד לעמוד בפני קהל....איזה כיף זה שעכשיו עד לגיוס שלי ייצא לי לראות אותו הרבה!!!!....אני מדברת על המדריך ה-1 שהיהלי ב"אחריי!" בהכנה לצה"ל...מדריך תותח!!!! במלוא מובן של המילה....עכשיו הוא נהיה רכז המחוז..איזה כיףףףף.....
חוץ מכל השמחה הזו אני נראה לי מתחילה להיות חולה...אוףףף..צינון ושיעול מעצבן...אני מקווה שאני ארגיש יותר טוב לקראת הגיוס...אתם אומרים בטח..למה שלא תבריאי..אבל אצלי יש מן קטע כזה..אם אני נהיית חולה בחורף..אני חולה כל החורף...וזה סיוט!!!!....לא בא לי....
בבלוג זה
בכל הבלוגים
