כאמור, התחילה תקופת המבחנים וחדו"א ממש באופק.

לצערי, השבוע התחיל עם שילוב בין התקפי חרדה להשלכות פיזיות שכללו גוש בגרון שלא בדיוק עוזב אותי עד עכשיו.

בהתחלה חשבתי ששוב, הגיע הרגע בשנה בו אני חולה.

לבסוף הגעתי למסקנה שככל הנראה לא השתחררתי מהחרדות שהתחילו לפני יותר מעשור, גם אם נראה שכן.

ככה יצא שלא ממש למדתי לחדו"א בראשון - שני, למרות שמדובר במבחן ממש ממש ממש (!) חשוב.

הצלחתי לאחר מאמץ כלשהו לחזור לעצמי וחרשתי משלישי עד עכשיו ואפילו הלכתי לספריה במשך יומיים ברצף.

אנשים לא בדיוק מבינים את הקונספט של ספריה לצערי ויצא שלמדנו בסביבה די רועשת, אבל הצלחתי יחסית להתרכז הרבה יותר מאשר שאני מתרכזת כביכול בדירה עם האטרקציות שלי כגון מחשב וקוספליי.

היום חזרה לי התופעה אז החלטתי להוציא את התסכול בפוסט בישראבלוג.

כשחושבים על זה, זה די הגיוני. יש לי טראומות ממתמטיקה ולוקח לי יחסית זמן לעכל את החומר בצורה אופטימלית.

מכיוון שהלו"ז שלי לא בדיוק התנהל כפי שציפיתי לא הספקתי לצאת לטיול ועכשיו אני מגלה שעדיין יש שלג בהר מירון! :(

גילוי נאות - בחיים לא הייתי בשלג. כשנולדתי היה שלג, כמובן שלא זוכרת כלום מזה..

החלטתי שהשנה אני הולכת למצוא שלג, גם אם לא בחרמון אז בצפת או במקום נגיש כלשהו. עכשיו אני מגלה שעדיין יש אבל אין סיכוי שארשה לעצמי לצאת לכל כך הרבה שעות. :( 

בקיצור, אני ממש מתוסכלת מהעניין. נותר לקוות שיישאר משהו ביומולדת ושלא אצטרך לחכות לשנה הבאה.

זהו, חוזרת ללמוד אינטגרלים מוכללים/לבכות/לחתוך. אולי לפני זה לעשות הפסקת אוכל ולצפות בפרק האחרון לעונה של קרייזי אקס. קודם יורי און אייס, עכשיו זה ועוד מעט נגמרת נארוטו! מהם חיי.

עריכה: מה, מה, מה?! למה תמיד אני נדלקת על סדרה לחלוטין ואז מגיעה עונה שניה או שלישית או סתם פרק ממש גרוע והכל נהרס? בקיצור, הפרק האחרון של קרייזי אקס עשה לי ולחבר טראומה. שמישהו יחזיר בבקשה את גרג. מה שכן, השיר בהתחלה היה מעולה. זהו, הממ.

יום קסום.