ממה להתחיל

בסוף חודש פברואר, לאחר יום הולדת לא פשוט בכלל, נסענו ללילה בבית מלון. לצערי זה גם היה ערב הפלישה לאוקראינה, ויצא שלא ישנתי כל הלילה, גם בגלל זה וגם בגלל כמה אירועים נוספים, וגם כי בית המלון החליט שסבבה לשים את גלאי העשן עם האור ממש מעל המיטה.

אז לא היה מדהים, אבל בית המלון עצמו היה נחמד ובבוקר הלכנו לאטרקציה הכי טובה שאפשר לקבל בבית מלון בחורף – בריכה חמה.

איכשהו נראה שעברו שנים מאז, אבל בסך הכל עבר רק חודש שמשם הכל פשוט התחיל to snowball בטירוף. המלחמה באוקראינה ממש תפסה אותי בימים הראשונים והעלתה לי שאלות מוסריות קשות וממש העציבה אותי באופן כללי.

איש מאיתנו, גם בישראל, לא ממש רגיל לראות מלחמה כל כך מתוקשרת ולקבל כל כך הרבה מידע קשה בזמן קצר. נכון לעכשיו אני עדיין מתעדכנת, אבל גם מנסה קצת להתרחק. לכל אלו נוסף התסכול מזה שאני לא דוברת את השפה והיכולת שלי לסייע היא, בסוף, מוגבלת (כאשר לא מדובר בסיוע כספי). 

בתחילת חודש מרץ התפנקתי ביום מילואים (שהיה באמת נחמד), קצת עבודה, וקצת ימים בירושלים בשביל קורס מרוכז.

בסוף החודש היה שבוע מרוכז של הקורס בצפון – אחרי שמאז לפני הקורונה לא הייתי מחוץ לבית כל כך הרבה זמן. לצערי זה גם היה גם השבוע הכי קר במרץ ובכלל, ופשוט קפאתי בטירוף בכל שניה שהיינו בחוץ. כמה ימים לאחר שחזרנו עשיתי בדיקה ונמצאתי חיובית לקורונה, בדיוק כשחשבתי שזה כבר לא יגיע אחרי יותר משנתיים. איתי נמצאו חיוביים כמובן עוד אנשים מהקורס.

עם זאת, הצפון בעונה הזו היה מדהים וחווינו דברים שלא היינו עושים עצמאית. חששתי מהקורס הזה ולקחתי אותו בעיקר כדי לסגור את התואר, אבל הוא חוויה בפני עצמו.

הבידוד עצמו עובר מהר ולא הכי כיף, כי פספסתי כבר כמעט חודש מהסמסטר ואני כל הזמן מנסה להשלים הקלטות ושיעורים – לא בדיוק היה זמן להשלים סדרות או לקרוא ספרים. גם התחושה הכללית לא מדהימה אבל מניחה שיכל להיות יותר גרוע. היום שיחקתי קצת Ghost of Tsushima לאחר שלא נגעתי ב - PS כבר מעל לשבוע בשביל לנסות לחזור לעצמי. 

כמובן שתוך כדי גם המצב בישראל הדרדר, וקשה לעכל את כל האירועים על גבי אירועים שמתרחשים בזמן המאד קצר הזה.

מעבר לכל זה אני חושבת איך לשפר ולו במעט את המצב החברתי שלי שנמצא ממש ממש ברצפה. לנסות לקבוע מפגש כמעט תמיד יוצא לא טבעי ובדרך כלל מסתיים בכלום.

אין לי אומץ לנסות עוד דברים שנכשלו בעבר, למרות שאני מבינה שהאלטרנטיבה היא להישאר לבד מבחינה חברתית, מה שפחות או יותר כבר מרגיש ככה. 

לשבוע הקרוב, בתקווה כשאצא מהבידוד, אני מקווה לבנות שגרה שלא הספקתי לבנות מתחילת הסמסטר, להשלים את כל החובות שלי, לצבור קצת ימי עבודה ובעיקר להירגע מהתסכול. בנוסף ממש ממש מקווה שאגיע לעולמות לפחות להרצאה אחת, אחרי שלא היה כנס פיזי כבר המון זמן. חושבת תוך כדי גם לחזור קצת לכנסי אנימה, מתגעגעת.