The world is free..... but not too much

החופש עוד מעט נגמר.. (לא!!!!!!)

אני מרגישה כאילו עוד לא התחלתי אותו בכלל. מה כבר הוא נגמר?! אינלי מוטיבציה ללמוד בכלל! חוצמיזה שיש לי עוד מלא דברים לעשות בחופש.

אז מה כבר הספקתי.. הספקתי למצוא עבודה, לעבוד ולהתפטר. התיחסו אליי חרא.

הספקתי לצאת ממערכת יחסים.

להרגיש חופש אמיתי.

להכיר אנשים חדשים (שזה תמיד טוב)

לצאת הרבה.

להיות בעיר הבירה (אחד הדברים)

להיות באילת ><

לחגוג יומולדת עם החברים הכי מדהימים שיש

להכין פסטה ממש טעימה ב4 לפנות בוקר אצל אלולקי

להתגעגע.

ללמוד לתיאוריה

להוציא טופס ירוק ^^

לפתוח חשבון בנק+כרטיס אשראי

לקבל מתנות מחברים שהיו בחול :P (חולצה ממינץ שגדולה עליי ממש, מה חשבתי שאמרתי לו להביא לי M?! ודיסק של נייטוויש מאור ועפרי)

אבל בעיקר להנות

התחלתי אתמול קורס כזה שנקרא "פרויקט הדרים". בעיקרון הבצפר הוא זה ש"הציע" אותי לזה ומשם המשכתי לבד. היה צריך "להתקבל" לזה.

 ואתמול היה שיעור ראשון עם מרצה , הרצאה על מבואות המחשב כזה.. 7 שעות :O

מזל שכרמל הייתה איתי שם, ידענו ת'חומר אז העברנו דאחקות בשולחן האחורי. אבל לפחות נראלי שיצא לי לראות ממש מקרוב סוף סוף זכרון RAM שהוא לא פרההיסטורי ומעבד שהוא לא בגודל הציפורן שלי

בשעה האחרונה, שאני וכרמל כבר ממש התחפרנו, התדינו בסוגיה, האם היינו יוצאות עם המרצה (הוא צעיר, וחמוד) אבל כרמל סיכמה את זה יפה "לא, כי הוא מקריח". אה והוא גם מספר בדיחות לא מצחיקות.

קיצר הקורס הזה אמור למיין אותי לממרם (יחידת מחשבים בצבא).... נשמע משעמם הא?!    - לא אכפת לי. חנונים זה ה-דבר.

היום יש מסיבה שנראלי אני לא יכולה ללכת :( כי נחשו מה יש מחר?! עוד 8 שעות של המרצה המהולל.

העהאהאעהאה יש לי שבוע עמוס, בדברים טובים...כמו כל שבוע מתחילת החופש :P

3> איה.

בנאדם מגיע למצב שעומדות בפניו 2 אפשרויות,

אחת מהן זה להשבר, להקבר בתוך עצמך ולשכנע שסוף העולם שלך הגיע, והשנייה היא לקום, להבין כמה החיים שלך שווים, וכל יום מחדש להוכיח לעצמך את זה.

 אני אישית בחרתי באפשרות השנייה, ובניתי לעצמי מנגנון שכל גורם שמנסה לשבור אותי, מחדש, להחזיר את השליטה לידיים שלו, פשוט לא מצליח, ומשם אני רק שואפת למעלה, וזה פשוט מחשל, וזה  מדהים איך כל פעם שמנסים לשבור אותי אני מתרוממת הרבה מעבר למצופה, ובעקבות זה קורים לי חידושים ודברים מרעננים ששוב ושוב מוכיחים לי כמה עשיתי נכון שבניתי את המנגנון הזה.

פשוט מגיעים למצב, שאין ברירה, ושלמראית עין מהצד זה נראה כאילו "הא?! איך היא מתגברת על זה מהר..." אבל אין ברירה, אין. וטוב שכך.

החיים שלי שווים הרבה יותר,

ואני לא קונה את השטויות של הגורמים הרעים האלה.

פשוט לקחת מסננת, ולסנן את הגורם הרע הזה מעליי. כך שנשאר רק הטוב :)

והטוב הזה, הוא טוב מאוד!

אז רק להזכיר לעצמי מי אני באמת,

ושמגיעלי יותר טוב..

הגיע הזמן לחיות. ונראלי שאני עושה את זה מצוין.

מומלץ.

(הדבר היחיד המגניב שיש באימקס, זה המשקפיים)

3> איה.

לפעמים בנאדם צריך לחשוב קודם כל על עצמו,

כי הגיע הזמן

אפילו אם זה פוגע

ומהצד אני יוצאת ממש חסרת לב

אבל עדיף לא לפעול, מאשר לפעול מרחמים.

אם נשברים ברגע קריטי,

כל מה שעובדים עליו קשה, מתפוגג.

ולהגיע למצב שאתה שלם איתו, זה נדיר.

אז עדיף להשאיר ככה,

מאשר לקחת כמה צעדים לאחור.

אבא צילם, מהמם לא?

3> איה.