מלאך שנפל משמיים היישר אל תוך ידיו של השטן

יש ביננו כימיה משגעת

שגורמת לי לרצות לקפוץ עליך כמו נמרה.

אני לא מאוהבת בך, אבל אני אוהבת את מה שאתה אומר לי,

ואיך שאתה גורם לי להרגיש.

תסתכל על מה שאתה עושה לי.

אני לא יכולה לחכות למגע שלך, לנשיקה שלך, לגופך.

אני רוצה להרגיש אותך מעלי, בכול כובד משקלך, בתוכי.

אני יכולה לראות אותנו ביחד אבל יודעת שלא נוכל להיות זוג.

עדיין, כשאתה מסתכל עלי אני רואה את הזיקוקים עפים.

אולי זה רק גופני, או אולי זה סתם המילים שלך עושות לי את זה.

עוד לא מאוחר...נראה מה יהיה.

אני מקווה שאותה טעות לא תחזור על עצמה,

יש ידידים שחייבים להישאר ידידים ולא יכולים להיות שום דבר יותר מזה.

אתה הולך לידי ומחייך את החיוך ששמור רק לי,

מין חיוך על חצי לחי כזה. שובב שכמותך.

אני מחייכת בחזרה, נזכרת בשיחתנו אתמול.

אני מסתובבת בחזרה לציור שלי ומביטה על הגב הרחב שלך

פתאום אתה מסתכל בחזרה,, מודע לגמרי למחשבות שעוברות בראשי.

אני כמו תמיד מסמיקה ומפנה במהירות את ראשי לחלון.

ואתה, עם חיוך שבע רצון, ממשיך ללכת.

אתה מחרמן אותי.

מה לעשות, אין לזה מילה אחרת.

אתה גורם לתגובה כימית בגופי,

אתה גורם להורמונים שלי להשתולל כמו שהם לא השתוללו כבר כמה זמן.

התחושה הזאת יותר מדי חזקה,

והמאמץ להחזיק את עצמי מליפול עליך, מוציא ממני את כול הכוח.