דגים מעושנים

שאון מכוניות מרוקנות עיר

מפחדנים שחוששים

מהאיש שבא לשאול.

הוא מגיע מדי פעם

מסתובב בעיר עד שמחליט

ונכנס לאחד הבתים

ושואל שאלה

ואם לא תהיה תשובה נכונה

תמות.

או ימות.

ובשיא ההיסטריה,

ברחתי לכיור, לכלים.

הגב שלי צרוב מפחד,

המבט בסבון

ובצלילים חרסינתיים.

ידעתי שהוא ייכנס אלינו.

ידעתי שהוא ישאל - אותך.

התיישבתי על כסא עם הגב אל הפחד

ונעצתי מבט באריחים

והרגשתי את האיש ששואל מרחף אלי

והרגשתי את ידו על כתפי

והוא אמר לי שהכול בסדר עכשיו.

הוא לבש חולצה אפורה עם כיסים,

העיניים שלו בערו בתוך שלי

והלך.

נכנסתי לחדר השאלה

וראיתי אותך שוכב על הרצפה.

רגוע.